מאמר זה הוא מתוך סדרת מאמרים העוסקים בחינוך ישיבתי מול חינוך מדעי. הסדרה כוללת מאמרים אלה: בעניין תורה עם דרך ארץ / הרב שלמה וולבה תשובה לביקורת / פרופ' זאב לב על כבוד הישיבות / מנחם גולדברגר ביקורת - חרב פיפיות / בנימין שלמה המבורגר על הישיבות / הרב שלמה וולבה תקציר: תשובת הרב וולבה למאמרו של פרופ' לב על שיטת תורה עם דרך ארץ. |
ב"המעיין" גיליון תשרי תשנ"ב התפלאתי על המאמרים הרבים על שיטת תורה עם דרך ארץ ובהמשך הפניתי שאלה ובקשה אל אנשי המדע המאמינים ושומרי המצוות, להתייצב לצד הציבור החרדי המותקף תכופות בכלי התקשורת בע"פ ובכתב, ולחבר ספרי מדע ברוח אמונתנו. על זה השיב פרופ' זאב לב במאמר מקיף בגיליון חודש תמוז של "המעין", בו מתח ביקורת על עולם הישיבות ועל הספרות החרדית ועל עיתונים חרדיים. מחובתי להגיב על דברי פרופ' לב הנוגעים לישיבות, שהם דברים שאסור לעבור עליהם בשתיקה. ידידי פרופ' לב כותב שהטיעון שלו "אינו מפחית מהחשיבות הגדולה שממלאות הישיבות בחיינו". אולם, בתחילה הוא כותב שהוא חולק עלי בשלוש נקודות, ואחת מהן היא כי |
"עולם הישיבות הצליח לשמור על גחלת התורה שלא תכבה ח"ו".
|
במה לא הצליח עולם הישיבות לדעת פרופ' לב? |
"טעות הוא לחשוב שלפני מלחמת העולם השני' פרחה התורה במזרח אירופה".
|
פרופ' לב הנכבד והיקר: היית בפולין וליטא? ראית ישיבת מיר, ראזין, קמניץ, גרודנו, קלצק בפולין, וסלובודקא, טלז וקלם בליטא? אתה כותב: |
כל מה שהצליחו הישיבות לחנך היו ראשי ישיבות, ולפעמים ראשי ישיבות גדולים" -
|
הלא אלמלא לא באנו אלא בשביל זה דיינו!
רבך, דודנו הבלתי-נשכח הגר"י קמנצקי נ"ע חונך וגדל בסלובודקא, והוא היה אחד מני רבים שגדלו שם והאירו את שמי היהדות בתורתם ומוסרם! והמון הרבנים שיצאו מהישיבות שהיו לומדים מופלגים ונלחמו במסירות נפש נגד זרמי הכפירה - זה כלום לא? והאם ידוע לך איזה ניסיונות נוראים היו לבני ישיבות ליטא ופולין - העניות הגדולה, ההשכלה, הקומוניזם, מלחמת העולם הראשונה, הגיוס לצבא הפולני והליטאי - והם עמדו בהם בגבורה ובעוז! לא ידוע לי כמה בני תורה היו בין המהגרים לארה"ב וכמה נשארו ברוסיה תחת השלטון הקומוניסטי ולא החזיקו מעמד, ולא אדון את אלה כיון שלא הגעתי למקומם, אך אחת ברור לי: אם בקיום מצוות לא עמדו בניסיון, אבל כופרים ואתאיסטים לא נהיו. אבל שמעתי ממקור מהימן מאד כי זה מה שקרה בזרמים אחרים... - ואיך אתה מסביר, פרופ' לב היקר, את התופעה שמאות בני מערב אירופה וארה"ב הלכו לישיבות הליטאיות, וביניהם בעלי השכלה גבוהה, ודווקא שם נוסכה חיות באמונתם? פעם אמר לי פרופסור ידוע: |
"במערב הייתה היהדות פרובלמה - במזרח הייתה חוויה".
|
הגדרה מדויקת! וחוויה זאת לא הייתה רומנטית אלא גילוי של מעמקי תורה ושל גדלות-אדם שלא היו ידועים באורתודוקסיה המערבית.
ומהעבר אל ההווה. מלחמת העולם השניה הייתה תקופה של התקדמות עצומה במחקר הנוקליארי (פצצת אטום!) וברפואה (פיתוח האנטיביוטיקה!). המלחמה לא עצרה את המדע אלא הוסיפה לו תנופה. לעומת זאת, במקביל לשואה של מיליונים יהודים היה אז חורבן התורה. בנס ניצול קומץ גדולים שהתחילו לשקם את החורבנות ויסדו ישיבות חדשות בארה"ק ובארה"ב (לייקווד ותורה ודעת). ברוך ה' עולם התורה משגשג בכמות, אבל כל מה שנבנה עד כה הוא עדיין בגדר התחלה. קשיים נוראים נערמים על דרך החינוך לגדלות בתורה, וב"ה יש בכל זאת הצלחה בזה. ואם אתה, ידידי פרופ' לב, מודע בקשיים אלה, באיזה זכות אתה בא למתוח ביקורת על הישיבות! מה אתה יודע על המאמצים הנוראים שנעשים בפנים הישיבות "לשמור על הגחלת שלא תכבה", לשקם ולשכלל! על מאמצים אלה לא מדווחים בעיתונים, ואם תבדוק גם אברכים ותלמידים לא תוכל לדעת את כל היקף הבעיות שהם עצמם נתנסו בהן בצעירותם ושהפריעו להם לקבל השפעת הישיבה. קל הוא, לעמוד בחוץ ולמתוח ביקורת, במטותא מינך, ידידי פרופ' לב! פרופ' לב טוען, כי גם בחינוך המוסרי לא הצליחו הישיבות. הוא מביא על זה דברי הגר"י קמינצקי נ"ע, שאמר כי אחרי מותו של מו"ח הגה"ח ר' אברהם גרודזינסקי נ"ע הי"ד תמה תנועת המוסר ולא תקום עוד. כן, נאמנים דבריו לגבי ארה"ב ששם הוא היה חי אז. אולם ברחמי השי"ת נשארו גדולי מוסר שפעלו בא"י: ר' אבא גרוסברד, ר' אליהו לופיאן, ר' יחזקאל לעוינשטיין, ר' אליהו דסלר ור' מאיר חדש זכר כולם לברכה, וכולם הקימו תלמידים רבים. המציאות לא הוכיחה את דברי מרן הגרי"ק. הנני מזמין את פרופ' לב לבוא לבית המוסר לועד הכללי, הוא ימצא שם יותר ממאה שומעים מכל החוגים, כן ירבו. עם כל הקשיים מתחנכים גם היום בישיבות תלמידי חכמים גדולים ומושלמים. נכון, אין לנו היום ראשי ישיבות כר' ברוך בר נ"ע ור' שמעון שקאפ נ"ע, ואין לנו משגיחים כמרן ר' ירוחם נ"ע, דור קטן בהרבה לעומת הדור העבר. על זה נאמר "יפתח בדורו כשמואל בדורו", |
"אין לך אלא שופט שבימיך".
|
כמדומני שניתן לומר שהישיבות מצליחות לשמור על גחלת התורה שלא תכבה, וזאת חרף השפעת הרחוב והמתירנות ההרסנית. הן רק המסגרת של הישיבות מסוגלת לחנך את בנינו ברוח של קדושת התורה.
לסוף ארשה לעצמי להעיר על הסוגיא בברכות לד, ב שפרופ' לב דן בה במאמרו. הנה כבר קדם הגר"ח מוולוז'ין ב"נפש החיים" בשער א' פ"ח וז"ל: |
"ואמרו שם הרבה עשו כר"י ועלתה בידם והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, היינו רבים דייקא, כי וודאי שלכל המון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה ולא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות, וע"ז אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה וכו', אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית"ש, וודאי שחובה עליו שלא יפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה ח"ו, כדעת רשב"י."
|
אולם הגר"ח מוסיף, כי גם לר"י אין רשות נתונה לאדם לפרוש ח"ו אף זמן מועט מעסק התורה ולעסוק בפרנסה ויהי' אותו העת בטל מעסק התורה לגמרי ח"ו, |
"אמנם רמזו ר"י בלשונו הק' הנהג בהן מנהג דרך ארץ, ר"ל עימהן עם דברי התורה, היינו שגם באותו עת ושעה שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח, עכ"פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בד"ת." -
|
אשר היום רבים הולכים בדרך רשב"י - שמעתי בשם הגאון ר' יעקב קניבסקי (הסטייפלר) נ"ע, כי אחרי החורבן הנורא באירופה אנו זקוקים לרבים המקדישים את חייהם לתורה כדי להחזיר עטרה ליושנה. (אשר למונח "דרך ארץ" אשר פרופ' לב הבין שהוא כולל חכמה יוונית - חז"ל עצמם מבארים המשנה "טוב תורה עם ד"א" (אבות ב, ב) |
"תורה שצריכה לבלול במעשים טובים" (במדב"ר פי"ג, טו).
|
ובהגדה של פסח : |
"וירא את ענינו זו פרישות ד"א" כלומר חיי אישות.
|
גם במפרשים לא מצאתי דרך ארץ במובן חכמה יוונית. רש"ר הירש עצמו מתרגם ד"א פעם אחת:1 (אבות ב, ב), ופעם שנית:2 ' (שם ג, כא)3).
על דברי העורך בעקבות המאמר של פרופ' לב עלי להשיב: אנחנו מאמינים באמונה שלימה, כי זכות התורה שלומדים בישיבות שומרת על העם היושב בציון והיא העומדת לחיילים. ואשר לתקציב - הציבור החרדי משלם מסים כמו כל האזרחים, הוא משתתף גם בתקציב של מוסדות ההשכלה הגבוהה שהוא הרבה יותר גבוה מאשר ההקצבה לישיבות. והלימוד בהתמדה בישיבות הוא פעולה חזקה מליאת אמונה ובטחון למען שלום הישוב ולמען שלום החיילים! |
הערות:1. פעילות עסקית אזרחית - המלבה"ד. 2. חיי חברה אזרחית - המלבה"ד. 3. בהסברו של הרב ש"ר הירש לדברי חז"ל "כ"ו דורות קדמה דרך ארץ לתורה" מגדיר הרב הירש פעמים אחדות "דרך ארץ" כ- תרבות. ראה פירושו לבראשית ג, כד. לפענ"ד יש להסתייג מפירוש דרך ארץ כ-תרבות במובן הרחב, כגון אומנות, ספרות יפה וכדומה, אבל אין להתעלם מהפירוש הנ"ל, דרך ארץ כהגדרה של חיי חברה נאותים, שהם יסוד לחיי תורה מלאים - הערת העורך. |