|
מאמר זה הוא מתוך סדרת מאמרים העוסקים בחינוך ישיבתי מול חינוך מדעי. הסדרה כוללת מאמרים אלה:  בעניין תורה עם דרך ארץ / הרב שלמה וולבה
תשובה לביקורת / פרופ' זאב לב
על כבוד הישיבות / מנחם גולדברגר
ביקורת - חרב פיפיות / בנימין שלמה המבורגר
על הישיבות / הרב שלמה וולבה
תקציר: תשובה להרב וולבה על מאמרו "תורה עם דרך ארץ". מילות מפתח: תורה עם דרך ארץ, עולם התורה, תורת המוסר. |
|
התלבטתי אם להיחפז ולענות לאתגר שהציג ידידי הרב שלמה וולבה שליט"א במאמרו "בעניין תורה עם דרך ארץ" (המעין, תשרי תשנ"ב). החלטתי לענות משום שבגיל השיבה אסור לפחד לומר מה שבמעמקי לבי, גם אם דברי לא יהיו מקובלים על אחרים. דברי אלו מבוססים בחלקם הגדול על דעותיהם של גדולי התורה והאמונה של הדור הקודם והם נכתבים בצער ובכאב. תמצית טענותיו של הרב וולבה היא: א. אין צורך לדון ולהבהיר מחדש שיטת "תורה עם דרך ארץ" או שיטת "רק תורה". העמדות ברורות. נוצר הרושם שמגמת המאמרים ב"המעין" היא לשכנע את עולם התורה לאמץ את שיטת תורה עם דרך ארץ. אם גם צורך בפולמוס שהרי לפי דבריו רובו של דורנו חי לפי שיטת תורה עם דרך ארץ. ב. שיטת תורה עם דרך ארץ לא הצליחה להצמיח גדולי תורה במשך 80 שנה באשכנז. לעומת זאת הצליח עולם הישיבות לשמור על גחלת התורה שלא תכבה ח"ו. ג. הרב וולבה בא בטענה לאנשי מדע שומרי תורה: |
"בשנים האחרונות החריפה מלחמת תרבות של הציבור החילוני נגד החרדים. איפה ציבור אנשי מדע החרדים שלנו? למה קולם לא נשמע? הרי חיים בארה"ק מדענים גדולים אפילו בעלי שם עולמי, והם תלמידי חכמים ויראים ושלמים - למה הם שותקים?"
|
|
חולק אני על שלש הנקודות הנ"ל. אדרבה אני בא בטענות לאנשי תורה ומוסר של דורנו. מסכים אני שאין צורך לדוש מחדש בשיטת תורה עם דרך ארץ, אבל לא מן הסיבות שהרב וולבה העלה. ראשית כל, רוב המאמרים שדנים בשיטת תורה עם דרך ארץ אינם תואמים את תורתו של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל. שיטתו דגלה בשעתה גם בידיעה רחבה במה שמכונה תרבות אירופית (קרי אשכנז) והשתתפו בחיי התרבות. חלק מן האינטליגנציה הדתית באשכנז וגם רבניה למדו באוניברסיטאות וקבלו דוקטורט בפילוסופיה או במשפטים. שיטה זו של הגרש"ר הירש אינה מקובלת על חלק הארי של אנשי מדע שומרי תורה, ובודאי לא על הציבור הישיבתי. חלק גדול של מאמריהם של אנשי מדע חרדים הם אפוא מעין שינוי בשיטה של תורה עם דרך ארץ ופירוש חדש וברובו אפולוגטי. אין המאמרים באים להשפיע על עולם התורה ללכת בדרכי תורה עם דרך ארץ. אך המאמרים נכתבו מתוך רגשי נחיתות, ומעין הגנה עצמית, כדי שהציבור אנשי מדע חרדי יתקבל גם בעולם התורה ויתחשבו בדעתם. טעות בידם. מאמרים אלו לא יועילו ולא יוסיפו וישכנעו רק אלה שכבר משוכנעים. לא לכל אנשי מדע שומרי תורה חלק בויכוח זה. הרי כבר מצאנו בברכות לד, ב המחלקות בין רבי ישמעאל ובין רבי שמעון בר יוחאי ביחס לשאלה של תורה עם דרך ארץ: |
ת"ר, ואספת את דגנך, הנהג בה דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל וכו'.
|
|
ובהמשך: אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם. וכך גם פסק רבא, ראה שם. חושבני שרבים הלכו בדברי רבי ישמעאל ועלתה בידם, הן בתורה והן בדרך ארץ.
שם בגמרא הקשה רבי שמעון בר יוחאי: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה. המדקדק בדברי רשב"י יראה שאין כאן טענה לאדם היהודי מהי יהיה עליו אל השאלה היא תורה מה תהא עליה. הרי רשב"י מסכים שלאיש הפרטי דרכו של רבי ישמעאל נאה ונכונה. בזה קבע אביי שאלו שהלכו בדרכו של ר"י עלתה בידם, אבל אלו שדגלו בשיטת רשב"י לא עלתה בידם. פירוש, שלא עלתה בידם אפילו תורה. בזה מתורצת תמיהת ראשונים ואחרונים. בגמרא מנחות צט, ב: |
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי:
אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לומר בפני עם הארץ. רבא אמר מצווה לאומרו בפני עם הארץ. |
|
לכאורה שתי הסוגיות בברכות ומנחות סותרות זו את זו. בברכות סובר לכאורה רשב"י שאדם יעסוק רק בתורה ובמנחות הוא סובר שאדם יוצא בלימוד תורה בקריאת שמע. לפי גירסת הר"ש בפאה פ"א מ"ב, אמר רשב"י ובחרת בחיים זו אומנות. גם דברי רבי ישמעאל סותרים זה את זה. בברכות הוא סובר הנהג בהן דרך ארץ ובמנחות הוא סובר שאדם לא ילמד חכמה יוונית. לפי דברינו אין כאן קושיא. התנהגות האדם הפרטי דבר אחד הוא, ובזה סובר רשב"י ובחרת בחיים זו אומנות, ולכן הוא יוצא בלימוד תורה גם במינימום. אלא כל המרבה בלימוד תורה הרי זה משובח. התביעה "תורה מה תהא עליה" היא דבר אחר, והיא מופנית אל הציבור. היא דרישה לכלל ישראל, לגדל גדולי תורה אמיתיים, לאפשר את התנאים הנאותים לצמיחה מתמדת של גדולי ישראל. לפי ר"י יש לחלק בין תורה עם דרך ארץ במובן הפרנסה, ובין לימוד חכמה יוונית, ז.א. פילוסופיה יוונית או כמו שמפרש הרמב"ם [פירוש המשניות סוף סוטה]: חכמה יוונית לפי שהיו מכנים את הרמזים שבדיבור, וכן דברים שאינם כפשוטם וכו' כעין רמזים וחידות וכו'. דבר זה נשתקע ולא נשאר ממנו בעולם היום. ואולי בן דמא ורבי ישמעאל לשיטתם כמו דאיתא במסכת ע"ז כז, ב: מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ורופא מין רצה לרפאות אותו ולא הניחו ר' ישמעאל. ואמר בן דמא שיתנו לרפאותו והוא הביא פסוק מן התורה שמותר. ר' ישמעאל לא הסכים משום "שאני מינות דאתי למימשך בתרייהו". הרי שבן דמא לא חשש מהשפעה של אפיקורסות ומינות ורבי ישמעאל חשש. אבל כל זה רק נוגע להשפעת עבודה זרה ואפיקורסות, אלב לא ללימוד של חכמות. טעות היא לחשוב שלפני מלחמת העולם השניה פרחה התורה במזרח אירופה. כל בר דעת יודע שהמסגרות המסורתיות של הקהילה היהודית נשברו אחרי מלחמת העולם הראשונה, יהדות פולין וליטא עמדו לפני פשיטת רגל, אולי יותר חמורה מזו של יהדות אשכנז. (הרי רבי ישראל סלנטר עזב את ליטא ונסע לעיר ממל באומרו שאי אפשר לעצור מרכבה עם סוסים הדוהרים במורד). נוח לנו לפאר ולתאר את התפתחות היהדות הדתית בפולין וליטא בצבעים ורודים. לא כן היה הדבר. יהדות ארה"ב שרובה מהגרים ממזרח אירופה תוכיח. התבוללות יהדות זו, על אף שהיו ביניהם יוצאי ישיבות ממזרח אירופה, הייתה כה מהירה ומדהימה, והיא נעצרה בחלקה רק בזמן האחרון. גם יוצאי ישיבות רוסיה וליטא לא החזיקו מעמד תחת השלטון הקומוניסטי, בניגוד לחוגים אחרים כמו חב"ד או יהדות גרוזיה שנשארה נאמנה למסורת אבותיהם. אין גם להוכיח מן השלילה על החיוב. זאת טעות בכללי ההגיון. נכון הוא שיהדות אשכנז לא הצמיחה גדולי תורה בדורות האחרונים, אמנם נכון גם כן שיהדות עדות המזרח, שלא הושפעה רבות מתרבות הסביבה, ובוודאי לא מתורת רבי שמשון רפאל הירש, לא הצליחה לגדל ענקי תורה רבים. האווירה הנחוצה לגדל גאוני תורה היא דבר מורכב והדבר צריך עיון רב. אין זה קשור בהכרח באידיאולוגיה של תורה עם דרך ארץ או אידיאולוגיה אחרת. ידידי הרב שלמה וולבה משוכנע שעולם הישיבות הצליח בדורנו להצמיח גדולי תורה. אני חולק על השערה זו. מו"ר הגאון הרב יעקב קמנצקי זצ"ל, שהיה איש אמת וחכם מאין כמוהו, לא פעם אמר שהישיבות היום אינן מסוגלות לגדל תלמידי חכמים גדולים משום שהרבנים המלמדים בישיבות בעצמם אינם גדולים מספיק ואינם מלמדים בדרך הנכונה והאמיתית. המעיין בתולדות גדולי האומה יראה שהגדולים האמיתיים, ענקי התורה והמחשבה, לא צמחו בישיבות כבר בדורות הקודמים. לא בעל משך חכמה ולא הרוגצ'ובר, לא החזון איש ולא רבי יצחק אלחנן, לא רבי ישראל סלנטר ולא האבני נזר, לא השפת אמת ולא בעל הקצות, לא המנחת חינוך ולא רבי חיים מבריסק למדו בישיבות. כל מה שהישיבות הצליחו לחנך היו ראשי ישיבות, ולפעמים ראשי ישיבות גדולים, ורק מיעוט מתלמידיהם הם מחדשי תורה בדרכים חדשות בתורה ובמוסר. (ורק אחרי שמרדו במובן מה במסגרות הישיבתיות הרגילות). לכן התביעה של רשב"י "תורה מה תהא עליה" נשארת ביתר שאת גם לעולם הישיבות היום. אין טיעון זה מפחית מהחשיבות הגדולה שממלאות הישיבות בחיינו. (יש להתעמק בשאלה למה הישיבות לא הצליחו במשימה זו. אבל אין כאן המסגרת הנאותה לדון בשאלה חמורה זו). לא רק בהצמחת גדולי תורה לא הצליחו הישיבות, אלא גם בהפצתה, העמקתה ובהתגשמותה עצמית של תורה המוסר. יעיד מו"ר הגרי"ק זצ"ל. הוא התבקש בשלהי מלחמת העולם השניה לכתוב מאמר של מוסר עבור ירחון של יוצאי ישיבת סלובודקה בארה"ב. הרב קמנצקי זצ"ל סירב לכתוב מאמר כזה ואמר לי שאחרי מותו של גיסו הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל שנרצח ע"י הגרמנים, והיה המשגיח בישיבת סלובודקה, תמה תקופת תנועת המוסר ולא תקום עוד. נאמנים דבריו הקדושים. והמציאות מוכיחה את דבריו. הרב וולבה טוען כי המתנהלת מלחמת תרבות היום. החלק החילוני בעם ישראל אינו לוחם מלחמת תרבות נגד החרדים כמו שלחמה תנועת ההשכלה לפני מאה שנה, שהפילה חללים רבים מבין נאמני ישראל. אין כיום תנועת השכלה בציבור החילוני. הציבור הזה דורש מתירנות ומימוש עצמי (self-fulfillment). המלחמה הנוכחית היא קשה יותר מאשר המלחמה נגד ההשכלה. הציבור הזה אינו רוצה שיעבוד לתורה ומצוות משום שהם מונעים ממנו את תענוגות העולם הזה. מגפה זו התפשטה גם בציבור החרדי וגם חדרה לעולם הישיבות כולל מנהליהן, אולי בהיסח הדעת. מלחמה נגד תנועה זו מסובכת ומסוכנת ואינה אפשרית בהתקפה חזיתית נגדית ופשטנית. הרב וולבה העיר במאמרו: |
"הנני עם הארץ במדעי הטבע אבל אזני לקחה כי בתקופה האחרונה התקרבו מדענים בצעדים גדולים לאמונה".
|
|
אין צורך להיות איש מדע בשביל זה. תמה אני איך בעל מחשבה שרוצה להשפיע על הנוער של היום אינו מודע במה שקורה בקוסמולוגיה ובביולוגיה מילקולתית?
ההתפתחויות במדע היום גובלות בעיקרי האמונה וחייבים לדעת איך להתמודד עם השאלות שעלולות להתעורר מתוך תגליות אלו. המשגיחים בישיבות אינם דנים בשאלות יסודות היקום וגם נמנעים לדון ולהתמודד בפירוש המאורעות הכבירים של דורנו, מלחמת העולם הראשונה והשניה, השואה, הקמת מדינת ישראל וניצחונותיה נגד אויבים אכזרים (כל זה ברובו ע"י ציבור חילוני), ונסים ונפלאות של יום יום, כמו קיבוץ נדחי ישראל מן הגולה, וגלות רוסיה לאחרונה שרבים מאתנו התייאשו שנראה אותה. יתכן שחוסר התייחסות לשאלות אלו נובעת מחוסר ידיעות, או מחוסר קו ברור ומשכנע אך לפרש את המאורעות או מפחד של בריונות דתית. אבל בלבי מקנן החשש שיש כאן חסרון באמונה. בדקתי זאת מספר פעמים בכוללים, שאם מגרדים קצת תחת השטח ומתייחסים לפרקי היסטוריה אלו, צצות שאלות עמוקות באמונה, שהלומדים מפחדים להעלותם לפני ראשי הישיבה והמשגיחים. לפעמים חוסר הביטחון באמונה תמימה מוצא את פורקנו בקנאות מופרזת ובאלימות של שם שמים. והמבין יבין. ירשה לי הרב וולבה לבוא בתביעות אליו. א. בתקופה האחרונה התחילו ראשי הישיבות וגם תלמידיהם להתעסק בפוליטיקה המשחיתה כל חלקה טובה בעם. הדבר הורס את מוסדות התורה, גורם לביטול תורה, מבזה תלמידי חכמים, ובסופו של עניין עלול להרוס מוסדות אלו. הגיע הזמן שיעיזו גדולי הדעות, בעלי הגיון צרוף, ובעלי מידות, להתריע ברבים כנגד תופעה זו. ואל יאמרו שאין לדבר על זה בפרהסיא משום כבוד התורה, או משום "מה יאמרו הגויים". להפך, אין זה כבוד התורה שלא לעמוד בפרץ, לפחד מבריונים אפילו אם הם מתכסים באצטלה של חרדיות, או משום שאומרים שלום עלי נפשי. השותקים שותפים בפועל בהריסת היהדות הנאמנה. ב. בעולם התורה השתרשה לאחרונה צרות אופק המכריחה את הציבור לומדי התורה ללכת בתלם (כלל לא ברור מי קובע את התלם). מי שסוטה ולו במקצת למען למצוא לעצמו דרך משלו, דרך ישרה וטובה - או שמסלקים אותו מן החברה החרדית, או שמשמיצים אותו במלים שאסור להשתמש בהן. אין זו דרך הישיבות הליטאיות המסורתיות והאליטיסטיות. הן דגלו בפיתוח הגאוניות, בעילוי, היוצא דופן. אין זו דרכם של בני תורה ובעלי מידות טובות. חוסר סובלנות מביא למחלוקת שלא לשם שמים באצטלה של שם שמים, ומסוכנת מחלקות זו משאר מחלוקות השונות הפוקדות אותנו. תופעת לווי היא כפיית דעת הציבור על היחיד כדי לצנזר את דברי התורה שלו. ידועה התופעה שראשי ישיבה הוציאו מספריהם הסכמות כגון של הצדיק הגרא"י קוק זצוק"ל או שאינם מעיזים לצטט דברי תורה שלו בשמו או של רבנים אחרים שאינם מקובלים על הציבור הזה. (ראה למשל במהדורת הרב ש' פרנקל של משנה התורה לרמב"ם, לזרעים, אין אפילו מראה מקום אחד של חידושיו של הגראי"ק, על אף שגדולי תורה ככגון החזון איש זצ"ל התייעצו אתו בעניינים אלו ויש דוגמאות לרוב). אין דנים היום את דברי התורה של גאונים לגופם, אלא לפי השקפותיהם. במידה והשקפותיו של הגאון אינן תואמות לדעת הקהל הרי תורתו מוחרמת. מביא אני כאן אמרה של מו"ר הגר"י קמנצקי זצ"ל: |
"המזרחי טוען שהיא אחת מתנועות התורה. אגודת ישראל לעומת זה טוענת שהיא ה-תנועת התורה בה"א הידיעה. לכן, אם תנועת המזרחי עושה זאת, הרי זה חילל השם".
|
|
עדים אנו כמעט כל יום שעיתוני המפלגות הדתיות, החורטות על דגליהן שהן "עולם התורה, ו"גדל התורה", מתבטאים בשפה נלעגת, בגסות, בטיפשות, מבזים זה את זה, ומצנזרים במאמריהם דברים שאינם תואמים להשקפתם. לא שמענו שגדולי התורה או ראשי הישיבות או בעלי המוסר יצאו בפומבי בגינוי תופעות אלו שגובלות בחילול השם. לא ראינו ולא שמענו שרבי ישראל סלנטר או תלמידיו השתמשו בביטויים כאלו. גם על זה לפי עניות דעתי יצטרכו לתת את הדין בבוא יום הדין. ג. לאחרונה התרבו ספרים המתארים תולדות חיי גדולי התורה של הדורות שעברו. ספרם אלו כתובים לפי שבלונה אחת ואינפנטילית (ילדותית). הכרתי אישית גדולי הדור רבים של הדור האחרון. מעיד אני שרוב הספרים הללו מלאים אמת מהולים בשקר. הם מתארים שבגיל צעיר הגאון ידע חלק של הש"ס בעל פה, למד בשקידה גדולה. בגיל בר-מצווה הוא דרש כבר לפני רבנים וכו'. לא מקבלים שום אבחנה, ידיעה והבנה על פנימיות ואישיותו של הגדול, על התלבטויותיו או ספקותיו, איך התמודד עם אלו ואיך במאבקו נעשה גדול אמיתי. בתיאור אמיתי היה הציבור הרחב יוצא נשכר, היה לומד איך להתמודד עם שאלות הזמן. אדגים את זה. לפני שנים יצא ספר של סופר דוגל, על הגאון מוילנא. ספר זה זכה בשבחים גדולים. גם בני קיבל כמה עותקים כמתנת בר-מצווה. בקשתי מבני לגנוז את הספר משום שהמחבר השמיט במתכוון פרקים על התנהגותו של הגר"א לחסידות וגם השקפותיו של הגאון על לימודים כגון הנדסה, מתמתיטקה, ומקצועות אחרים. השמטות פרקים חשובים אלו מסלפים את דמותו של הגאון מוילנא. כשהרציתי את דעתי ללמו"ר הגר"י קמצנקי זצ"ל ענה לי שטוב עשיתי. אסור להעלים דברים מהותיים וחשובים כאלו. סילוף כזה הוא גם מעין שקר. לאחרונה יצא ספר המתאר את הגר"ם פיינשטיין זצ"ל. בו כתוב שהרב לא קרא עיתון מעולם. אין אלו אלא דברי הבל. הרי אני בעצמי ראיתי לא פעם אחת שהגר"מ פיינשטיין קרא בעיתון היידי של ניו יארק. (גם הגר"י אברמסקי זצ"ל היה נוהג לקרוא בכל שבוע את ה- Jewish Chronicle שמופיע בלונדון ולפעמים גם ב- London Times). רב אחר מבני ברק כתב לאחרונה בהקדמה לספרו של שו"ת, שהחתם סופר דיבר יידיש ולא למד מקצועות אחרים חוץ מתורה. תעיד ההערכה שכתב בנו של הח"ס בגרמנית שאביו דבר וכתב בגרמנית (Hochdeutsch) ולמד מקצועות שונים כגון חשבון ותרבות גרמנית כללית. גם ילדיו למדו אצל מורה פרטי מקצועות שונים. בימים אלה יצא לאור ספר על תולדות חייו של הרב ש. ז. מנדלובי. ז"ל, מייסד ומנחה ישיבת תור הודעת. מפורטים כל סוגי השעורים שהרב היה נוהג להעביר בישיבה. מחברי הספר ראו לנכון להעלים מן הקוראים שהרב היה נוהג לתת שיעור של תורתו של הגרא"י קוק וגם פרטים על המשא ומתן וההסכם עם מכללת ברוקלין. פרטים אלו חשובים בהבנת אישיותו המורכבת והמבריקה של מפלס דרך של עולם הישיבות החרדי בארצות הברית. אלו רק דוגמאות מועטות, ולא החמורות ביותר, של השמטות או סילוק עובדות חשובות בכוונה מעיני הציבור.. חלק מספרים אלו בא כדי להצדיק השקפותיו של הסופר, או את דעותיו הקדומות של עולם הקוראים שעבורם מיועדים הספרים, או שהסופר רוצה להשפיע על הקוראים . סופרים אלו אינם מפחדים משימוש בשקרים. גם כאן תביעתו, למה לא יוצאים בקול קורא שהאמת חשובה מכל. את המעוות אי אפשר אחר כך לתקן, שהרי הציבור התורני מתחנך על ידי פרסומים אלו בדברי שקר. אדם שהתחנך על דברי שקר קשה ליישר את דעותיו. הרב וולבה תבע ממני כמו מעמיתי: |
"איפה ציבור אנשי המדע החרדים שלנו? למה קולם לא נשמע? הן עזות דקדוה שאליה חינך רשר"ה מחייבת אותם לצאת משתיקתם ועליהם נאמרו דברי הגמרא בשבת נד, ב על מי שיש בידו למחות".
|
|
נדמה שתביעתו גם יפה לתלמידי חכמים בדורנו, לתקן את החברה החרדית שלנו באופן יסודי. גם על זה, ואולי בעיקר על זה, נאמר |
"כל מי שאפשר למחות באנשי דורו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באניש עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו".
|
|
הרי שהגמרא קבעה סדר עדיפויות במחאה, למחות ראשית כל באנשי בתינו.
* דוגמא בולטת של חוסר בטחון ואמונה המוצא את פורקנו בקנאות מופרזת נמצאת בעובדה התמוהה שאמנם הממשלה מקציבה אלפי ש"ח לכל בן ישיבה ואף משחררת את תלמידי הישיבות מחובת הגיוס, - אבל בכל זאת (או בגלל זה !) אין מתפללים בישיבות רבות למען שלום המדינה ולמען שלום החיילים העומדים על משמר ארצנו . איפה הכרת הטובה המינימלית? ראה מכתב מאליהו, ח"ג עמ' 98 והלאה - הערת העורך. |
