 הקדמה
[ששה שלבים בתפיסת החושים] [האדם מתרומם מתפיסה לתפיסה] [דוגמה: מדוע יורד שלג?] [מדוע הובא נושא זה כאן?] [ברור עניין הבורא - היותו דק מכל מושג] [האם הבורא גוף?] [אולי הבורא הוא תנועה] פרק א
[תכונות הבורא במקרא] [תכונות הבורא בהגיון] [הוכחות שהבורא אחד] פרק ב
[דחיית הטוענים לשני יסודות: טוב ורע] [דחיות נוספות לתורת שני האלוהיות] [דברי הכתובים: ה' אחד] פרק ג
[השמות: ה' - אלוהים] [לתוארי ה' יש משמעויות מושאלות] פרק ד
[חי יכול חכם] [אין שינוי אצל הבורא] פרק ה
[אמונת השילוש הנוצרית] [הנוצרים: ה' חי ויודע - אלו שלושה] [תשובה לנוצרים] [בין ידיעת האדם לידיעת ה'] [סתירה פנימית בטענת הנוצרים] [פירוש הביטוי "רוח ה'"] [יש ביטויים רבים הדומים ל'רוח'] פרק ו
[ה' קנני ראשית דרכו] [נעשה אדם בצלמנו] [שלושת המלאכים באלוני ממרא] פרק ז
[ארבע אסכולות נוצריות] [דחיית הטענות] פרק ח
[כיצד ייתכן שהעדין הוא המנהיג?] [תארי הבורא - כולם בו] פרק ט
[הגדרת הבורא] [הנמצאים אינם דומים לבורא] [ההגשמה במקרא] פרק י
[ביטויי הגשמה במקרא: ראש, עין ועוד] [דרך התרחבות הלשון] [מדוע הלשון מתרחבת?] [פירוש הביטויים המגשימים במקרא] [לשון מושאלת ביחס לדומם] [חזונות הנביאים על דמות ה'] פרק יא
[האיכות] [הנספח] [המקום] [הקנין] [הקימה] פרק יב
[פעולות הבורא] [זכירה] [חנינה ורחמים] [הבורא כנפעל] [הראני נא את כבודך] פרק יג
[איך אפשר לדעת את הבורא הנעלם ?] [איך נבין מציאותו בכל מקום?] [דמותו של המאמין] [האם יכול ה' לעשות את הנמנע?] [במה להלל את ה'?] |
|
|
|
[ששה שלבים בתפיסת החושים] כי ראשית המדעים גסים1, וסופם עדינים, ושהם מגיעים אל מושג אחרון2 שלא יהא אחריו מושג אחר, ושהאדם מתרומם בידיעותיו ממצב למצב, וכל דרגה שמגיע אליה היא בהחלט תהיה יותר עדינה ודקה מן הדרגה שלפניה, עד שתהא הדרגה האחרונה העדינה והדקה שבכל המושגים. וכאשר יגיע אליה האדם כפי אותה הדקות, הרי זהו מה שבקש, ואסור לו שיבקש להשיגה באופן גס3, כי אם יחשוב על כך,4 הרי הוא חושב לחזור אל המושג הראשון אשר ממנו החל, או השני אשר אליו הגיע שני, ונוסף למה שהוא עושה עול ורשע לשלבי המדע,5 הרי כל מה שהוא תופש בגסות במושג האחרון, הרי הוא למעשה מבטל את עיונו6, ואף מבטל את ידיעתו, וחוזר לאי ידיעתו בו. וראוי שאבאר מנין אמרתי ששת הדברים הללו, ואחרי כן אזכיר את הסיבה אשר הביאתני להקדימן בתחילת מאמר זה. ואבאר תחלה כי ראשית המדעים גסים. ואומר, מפני שהם מתחילים מן המוחש, וכל דבר שהחוש משיגו הוא הדבר הכללי אשר אין בו יתרון לבני אדם זה על זה, שיהא אחד מהם גדול מן השני, ואף אין להם בו יתרון על הבהמות, לפי שאנו מוצאים אותם7 חשים בראותם ושמעם כמו שהם8 חשים. ודבר אשר שווה בו הבהמה לאדם - לא יתכן שיהא דבר יותר גס ממנו. וכאשר יעמוד האדם על הדבר הזה המוחש, וידע שהוא גוף, יראה בעדינות שכלו שיש בו מקרים9. והוא כאשר רואה אותו עתים משחיר עתים מלבין, עתים מתחמם ועתים מצטנן. ואחר כך יוסיף להעמיק וימצא שיש בו עניין מושגי עניין הכמות, והוא בידיעתו עניין אורך ורוחב ועומק10. וכאשר יוסיף לדייק ימצא שיש בו עניין השייך לתנוחתו, מושג המקום, והוא מפגשו11. ואחר כך ימשיך עם דקות עיונו ימצא שיש בו עניין צמוד לו, מושג הזמן, והוא קיומו12. ועל דרך זו לא יחדל לדקדק ולחקור כשהוא צועד עם תבונתו והבחנתו, עד אשר יגיע אל סוף מה שהוא יכול להשיג. ויהיה אותו האחרון העדין מכל מה שהושג לו, כמו שהיה הראשון הגס מכל מה שהושג לו. ומכאן החלטתי כי סוף המדעים13 הוא העדין שבהם. [האדם מתרומם מתפיסה לתפיסה] האחת לפי האדם. כיון שהוא גוף מוגבל ויש לו תכלית, הכרחי14 שיהא לכל כוחותיו תכלית, וכוח המדע הוא אחד מהם, וכפי שאמרתי בשמים, שזמן15 קיומה הכרחי שיהא לו תכלית16. והשנית, כי המדע אינו מסתכם לאדם אלא מפני שיש לו סוף, ואם יחשוב שאין לו תכלית, יבטל סכומו17, וכאשר יבטל זה יבטל שידעהו שום אדם. והשלישית, כי היסוד אשר ממנו מסתעפים18 כל המדעים כלומר החוש, יש לו תכלה בלי ספק.19 ולא יתכן שיהא מה שמסתעף ממנו אין לו תכלית, כי אז תשתנה התולדה מן העיקר. ואמרתי כי האדם מתרומם בהם ממצב למצב, כי לכל המדעים יש יסוד שהם מסתעפים ממנו, ואין לסכלות יסוד שתסתעף ממנו, כי אין הסכלות אלא העדר המדע בלבד, כמו שבארנו בעניין החושך20 שהוא העדר האור, ולא הפכו. וכמו שהוכחנו שם, כי החושך אילו היה היפך האור, לא היה נהפך האוויר החשוך ונעשה אור. כך נאמר כאן, כי אלו הייתה הסכלות יסוד כמדעים, לא יתכן שייהפך הסכל יודע, אלא היו הידיעה והסכלות נקבצים בחלק אחד, והיו מונעים זה את זה21. ומכאן אמרתי שהאדם מתרומם במדעים ממצב למצב, מפני שהוא מתפתח מיסוד ומסתעף. ולא יתכן להתרומם בסכלות ממצב למצב, לפי שאין בסכלות דרגות ללכת בהן, אלא היא הזנחת ידיעת דבר אחרי דבר והעדרו. ואמרתי עוד, שתהיה הדרגה האחרונה22 הדקה והעדינה מן הכל. [דוגמה: מדוע יורד שלג?] וכאשר נעדן את המחשבה יותר, נדע שאותם המים לא עלו אלא דרך התאדות והתאבכות, ואז ידענו שתחילתם אדים. וכאשר נעמיק עוד נאמר, מוכרח שיהא לאותו האד סיבה המעלה אותו. הנה נתבאר כי הסיבה המושגת לנו באחרונה היא יותר עדינה מן האד, שהוא יותר עדין מן המים, שהוא יותר עדין מן השלג. ווו היא הסיבה העדינה אשר אליה התכוון האדם והגיע. ואמרתי: כי מי שביקש שיהיו סוף ידיעותיו24 כראשיתן, עושה להן עוול, כמו שביארתי מחוקיהם ודרגותיהן25. ואמרתי: ואף מפסיד הוא את ידיעותיו26 וחוזר בו מדרישתו27. כמי שחייב את עצמו שתהא הסיבה המעלה את האד מן הארץ - שלג, כמו השלג אשר חקר בו תחילה, שכבר איבד מבוקשו. לפי שאם כל חקירתו הוא השלג, הרי השלג כבר הושג לו בלי חקירה.28 ואם לא פירש דרישתו שיהא שלג או מים, אלא אמר רצוני לראותו, ואם לאו איני מקבלו29, הרי הוא אומר 'אני דורשו שלג או מים או אד', אלא שדרש זאת בלשון שאינו כלשון הראשון,30, כי לא יתכן לראות בכל העניינים הללו אלא דברים אלו31. ואם הוא ישוב לבטל סבת האד בגלל שלא הושג לו בראייה32 ואמר שאין זו סיבה, הרי הוא מבטל עניין שכבר הושג לו, בגלל דרישת שווא או דעה נפסדת. [מדוע הובא נושא זה כאן?] ואומר: כאשר הגעתי לעניין ידיעת העושה, ראיתי אנשים דוחים דבר זה מטעם שהם לא ראוהו, ואחרים מחמת עמקותו ועומק עניינו ודקותו מכל דק, ואחרים חושבים שיש אחר ידיעתו ידיעה אחרת33, ואחרים חושבים לציירו בדמיונם כגוף, ואחרים אינם אומרים בפירוש שהוא גוף,34 אלא שהם חוקרים בו הכמות או האיכות או מקום או זמן או מה שדומה לכך. וחקירותיהם אלה הם עצמם החקירה בגוף, כי התארים הללו הם עניין הגוף35. [ברור עניין הבורא - היותו דק מכל מושג] ואברר כי היות עניין הבורא בתכלית העדינות הוא בירורו37, ומציאתנו אותו בשכלנו דק מכל מושג היא אמיתותו, ואותם שאומרים אין אנו מאמינים אלא במה שראו עינינו, וביטלו את המדעים - כבר השיבותי עליהם כאשר הזכרתי שיטת בעלי הקדמות ואנשי העיקשות והחידלון38 במה שיש בו די, ומי שצריך להתבונן בכך ישוב לעיין במה שאמרתי שם. ואשר דוחים עניינו39 מחמת דקותו ועמקותו, כבר הזניחו מבוקשם השני אחרי הראשון40, כי אתה יודע שכבר פירשתי בעניין חידוש העולם שאנו נכנסנו בו לעניין עמוק, דק, עדין ומופלא שלא נראה כמותו. ואמרתי שבו אמר הכתוב: |
רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו41.
|
|
וכבר ראית זולתנו היאך דימה אותו העניין כאבק, וכשערות, וכחלקיק אשר לא יתחלק, והיאך יצא לנו אנחנו יש מן האין42.
ואם זהו מצב הידוע באותה הדרגה43, הרי בהכרח יהיה מצב הידוע בדרגה שאחריה, כלומר הבורא יתהדר ויתרומם, עדין מכל עדין, ומופלא מכל מופלא, ודק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק מכל חזק, ונעלה מכל נעלה44, עד שאי אפשר לעמוד על איכותו כלל. ובכך אמר הכתוב: |
החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא,
גבהי שמים מה תפעל עמוקה משאול מה תדע, ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים45. |
|
[האם הבורא גוף?] והאם היה הגוף אשר אנו מחפשים לו עושה, מיוחד ומסוים בעצמו, עד שאפשר שיהא עושהו דבר אחר זולתו48, אלא חפשנו עושה לכל גוף שראינו והשכלנו. וכל גוף שיושג בדעתנו, הרי העושה הזה49 עשהו, והוא חוץ ממנו. ואשר רצו להשיג מה שאחריו, כבר דחינו מה שחשבו מצד ידיעת האדם50 וחיוב מגבלת ידיעתו, כשם שכוחו מוגבל. ומצד הידוע, כל זמן שלא יגיע עד התכלית ויפסק, לא יגובש בנפשות51. ומצד היסוד אשר עליו נבנו המדעים בכללם52. ואוסיף כאן ביאור ואומר: ושמא יחשוב אדם, שאפשר שיהא אחרי הידוע הזה ידוע אחר, אלא שבינת אחד מבני אדם לא השיגה אותו, או שבינתם גם יחד לא הגיעה אליו?! ואומר כי זה דמיון שווא, מפני שכל ידוע אינו נודע אלא באמצעות הגוף, כפי שהקדמנו בהקדמת הספר. וכאשר יצא הידוע מלהיות גוף או באמצעות גוף,53 הרי מן הנמנע שיהא אחריו ידוע אחר כלל. [אולי הבורא הוא תנועה] הרי הם מבקשים שיהא גוף באמת, מפאת העניין לא מפאת המלים, והרי הם דומים למי שאמר איני תובע את ראובן מאה זוז אבל תובע אני ממנו שורש הרבבה54, שהוא לא סילק מעל ראובן אלא ביטוי המאה, אבל ענינה נשאר. וכאשר נמנעה הדרישה שהוא גוף, נמנעה עמה הדרישה לדבר ממאורעות הגוף כלל. וחזרתי אמנם על הדברים בהקדמה זו על אף שדרכי לקצר, כדי לבארה היטב, מפני שהיא בסיס כל הספר וצירו, והתעכבות מעטה בה מונעת יגיעה רבה אחריה. ואם יאמר אדם: ומדוע נעשה עניין זה צריך ליגיעה גדולה זו ולדברים רחבים הללו? נאמר שזה לשתי סבות: האחת לפי שכל דבר חשוב, ההתעניינות בהשגתו יותר מרובה ורצויה מן ההתעניינות בדבר שאינו חשוב. כפי שהדבר ידוע שמציאת הזכוכית קלה יותר ממציאת המרגליות. והשני מפני שהחוקרים55 בידיעה זו רבו דבריהם56, וגורם דבר זה או חוסר תבונה, או עקשנות להתוכח, או הזנחה ורשלנות, או נטיה לרצון מסוים57, כפי שהקדמנו בהקדמת הספר. ולפיכך יש צורך לגלות טעויותיהם כל כמה שיש צורך58 לבאר את האמת. ואחר שסיימתי דברים נחוצים הללו59 אחל בעצם המאמר ואומר: הערות: 1. מגושמים המושגים בחושים, וברי"ת "גדולות" ולא דק. 2. השגת מציאות הבורא ב"ה. 3. כלומר יגיע לעידון מושגיו עד המושג הבלתי ניתן להשגה האל המסתתר בשפריר חביון עליו לטהר רעיוניו שיהא מושגו הסופי משולל מכל זיק וצביון של גשמיות מכל סוג שהוא, שאם לא כן הרי לא הגיע אל התכלית, או שהוא חזר אחורנית ובטל את נקודת יעוד חקירתו. 4. על נשמות מכל סוג שהיא. 5. לפי ב, צריך לתרגם: והרי הוא נוהג בעול וברשע כלפי המדע לכל שלביו. 6. נקודת יעוד חקירתו. 7. בעלי החיים. 8. בני אדם. 9. לובן ושחרות וקור וחום כדלקמן, מה שאין הבהמה מבחינה שאלה מקרים בעצם. 10. הגבלת העצם נשוא המחקר. 11. מושג "מקום" באר רבנו לעיל בסוף המאמר הראשון פרק ד ד"ה או שמא יחשוב על מקום. וראה גם לקמן פרק יא ד"ה ואמר על המקום. 12. עקביות תמידיותו, וראה לעיל בסוף המאמר הראשון פרק ד ד"ה ושמא יחשוב גם על הזמן. 13. אפשר היה לתרגם "המושגים". 14. אפשר לתרגם "חיובי". 15. לפי ב, שכח. 16. לעיל בתחלת המאמר הראשון פרק א ד"ה הראשונה מהן. 17. כלומר לא יתכן שיגיע האדם לתכליתו עד שיוכל לומר כי האמת הברור הוא כך וכך, ואין עצם היות לו סוף ותכלה מחמת הגבלת כח האדם, וכפי שבאר רבנו לקמן ד"ה ואוסיף כאן. 18. "ינשו" אפשר לתרגם, נובעים, מתפתחים. וברי"ת "יתילדו". 19. עם כלות חיי האדם, ואף למקצת החושים יש גבול להשגתם הריח והראות עד מרחקים מסויימים. 20. לעיל במאמר הראשון בסתירת השטה החמישית, ד"ה כן לא אסתפק. 21. וכפי שכבר הקדים רבנו שם במאמר הראשון, שאין שני יסודות נגדיים יכולים לדור בכפיפה אחת, אי אפשר שיתאחדו באופן טבעי האש והמים וכדומה. 22. במושגי האדם ובשלבי חקירותיו. 23. מכאן עד "הנה נתבאר" בנוסח כ"י ב, בנוסח זה: "שהשלג יורד ממקור האוויר נראה אותו יורד מן האוויר כאבן, וכאשר אנו מתבוננים בענייניו נדע שהוא מים קפואים, וכאשר נעמיק לחקור נדע כי יסוד אותו המים אדים שעלו מן הארץ והם יותר עדינים מן המים, וכאשר נעמיק יותר בעיון נדע כי דבר מסוים היה סבת האדים עד שהעלם מן הארץ והוא יותר עדין ממנו. הנה נתבאר לנו" ולי נראה כי זה היה נוסח מה"ק, וכפי שכבר העירותי במבוא שנראין הדברים שנוסחת כ"י ב, הוא נוסחת מה"ק. 24. אפשר היה לתרגם "תכלית מושגיו" והכוונה הנקודה הסופית אשר עדיה יכול השכל האנוכיי להגיע. 25. שמחוקי המדע שיהא כל שלב מתקדם וכל דרגה חדשה יותר עדין טמיר ונעלם. 26. מושגי הביניים שכבר הצליח להגיע אליהם. 27. אפשר לתרגם "וחוזר בו ממטרת חקירתו". 28. לפי כ"י ב, לפי שאם כל מה שחקר הוא להשיג כמו השלג אשר עליו הוא חוקר הרי השלג היה מצוי לו ללא חקירה. 29. כלומר רוצה להשיגו כדבר מוחש. והמשל ברור. 30. כלומר בטא את הדבר במלים אחרות. 31. המגושמים הנישנים בחוש הגופני. 32. לפי כ"י ב, שלא הושג לו כחפצו. 33. כלומר שאם ימשיכו לחקור יתכן שימצאו מעבר לו מושג יותר עדין נסתר ונעלה, ולקמן יסתור רבנו בדיה זו, כי אם יש אחריו הרי מה שאחריו הוא מושג האמת, ואשר הגיעו אליו אינו אלא תחנת בינים בשלבי המדע. 34 ברי"ת שובש משפט זה, והרש"ה נסה לתקנו ללא צורך. 35. אפשר לתרגם הגדרות הגוף. 36. אפשר לתרגם "מטרחם" וכן תרגם רי"ת. 37. כלומר הוא מושג מציאותו הברורה, שכל זמן שלא השיגו האדם משולל מכל גשמות או דמוי גשמות או תארי גשמות, עדין לא השיגו. 38. לעיל במאמר הראשון, השטה העשירית, והאחת עשרה, והשתים עשרה. 39. המסרבים להאמין במציאות עליונה משוללת כל גשמות וכל דמויי גשמות. 40. כלומר שלבי מטרת חקירתם זו אחר זו. ואפשר לתרגם "כבר הניחו מבוקשם השני כמו הראשון". 41. קהלת ז כד. 42. כל זה בתחלת המאמר הראשון. 43. נושא החקירה הראשון שהוא חדוש העולם, כל שכן נושא החקירה בדרגה היותר נעלה שהוא מציאות יסוד היסודות ב"ה. 44. ברי"ת נתערבבו תרגומי כל המונחים הללו. 45. איוב יא ז-ט. 46. אפשר לתרגם צריכים להתעורר. 47. ולו חפשנו בורא יוצר ועושה. 48. כלומר אלו היה גוף מסוים מוגדר ומוגבל שאנחנו מחפשים לו עושה היה אפשר שנמצא עושהו גוף אחר, אך החקירה הוא על כל גוף מכל מין וסוג שהוא בעולם. 49. אשר אנחנו מחפשים. 50. זהו התרגום הנכון לדעתי. ורי"ת כתב תרגום מלולי "מצד האדם החכם וחיוב תכלית חכמתו בתכלית כחו". 51. כלומר כל זמן שלא ירגיש האדם שהגיע לקצה יכלתו ולסכום מושגו הסופי ולא יוכל לרכז לעצמו מושג תכליתי לא יבוא על ספוקו, וירגיש בנפשו ריקנות, אי שלוה, חסר משהו, וממילא מתפרקים ונופלים כל אותם שלבי הבינים שעבר אותם. 52. כפי שכבר באר לעיל שכשם שיסוד יש לו ולכחו תכלית כך יש לתולדותיו תכלית. 53. נראה לי כי זה התרגום הנכון. וברי"ת "או בתוך גשם" ושמא צ"ל "בתווך". 54. "ג'דר" שרש המספר, והדברים פשוטים כי שרש עשרת אלפים הוא מאה. וברי"ת הניחה כמו שהיא "גדר" וכך נהג מתרגם פירוש המשנה להרמב"ם בכלאים פ"נ מ"א ראה שם מהדורתי. 55. "אלכ'איצ'ין" וברי"ת "המתעסקים" וגם זה טוב. 56. אפשר לתרגם "השקפותיהם" ורי"ת תרגם "מאמריהם". 57. כגון לבסס אמונה מסוימת כדרך שעשו הנצרים ומיניהם, או לאמת דעות קדומות כדרך שעשו ה"מתכלמין" ודומיהם. 58. כלומר נצטרך להרבות בפרטים כל מה שאנו חשים שיש צורך בכך אפילו לאדם הפשוט, אף אם יארכו הדברים ויגרום הדבר לחזרות במקצת עניינים . 59. לפי ב, יש לתרגם: הדמיונות, ההשערות, ונראה שכך היתה נוסחת רי"ת שכתב "המחשבות הטעות". |
|
[תכונות הבורא במקרא] והוכיחו לנו את זאת באותות ומופתים, וקבלנוהו מיד,62 עד אשר יתברר לנו על ידי העיון שהוא אחד. הרי באמרו: |
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד63,
|
| וכן אמרו: |
ראו עתה אני אני הוא ואין אלהים עמדי64,
|
| ואמרו: |
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר65.
|
|
ושהוא חי, הרי באמרו: |
כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש66.
|
| ואמרו: |
וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם67.
|
|
ושהוא יכול, הרי באמרו: |
ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה68.
|
| ואמרו: |
לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו', והעושר והכבוד מלפניך וגו'69.
|
|
ושהוא יודע חכם, הרי באמרו: |
חכם לבב ואמיץ כח70.
|
| ואמרו: |
אין חקר לתבונתו71.
|
|
ושאין דבר דומה לו ולא למפעליו, הוא אמרו: |
אין כמוך באלהים אד' ואין כמעשיך72.
|
|
[תכונות הבורא בהגיון] לפי שאינם חושבין את זאת אלא בשתי דרכים, ואין להם שלישי: האחד שהם מדמים אותו לנבראים, והשני מה שתופשים בכל בטוי שאנו מבטאים בו בתאריו ובכל מלה שנכתבה בספריו, בגשמות שבאותה המלה, לא לפי השאלתה77. ועם התבססותינו בידיעה78 זו נבאר כל זה בעזרת ה' וסיועו79. [הוכחות שהבורא אחד] שעושה הגופות, כיון שהוא אינו ממינן, והרי הגופות רבים, נתחייב שיהא הוא אחד. לפי שאם היה יותר על אחד, ייפול עליו המספר, ונכנס בכלל חוקי הגופות81. ועוד, כי השכל לא החליט בעניין העושה אלא מפני שאי אפשר בלעדיו. והנה האחד הוא אשר לא יתכן בלעדיו, אבל מה שיותר על כך - אפשר בלעדיו, ואין צורך אליו. ועוד, לפי שהעושה היחיד נתאמת בהוכחה הראשונה, שהיא ראיית החידוש, אבל מה שיותר על כך צריך לראייה אחרת זולת אותה הראייה כדי להוכיח עליו. ואין שום אפשרות להביא ראייה שלא מצד החידוש כלל82. הערות: 60. "עאלם" אפשר לתרגם יודע. 61. בכל כ"י "ולא ישבהה אפעאלה" ונראה שצ"ל "ולא ישבה אפעאלה" ובהתאם לכך תרגמתי, וכך תרגם רי"ת. וכלפנינו "ולא ידמו לו מפעליו" והיא "אין דומה לו". 62. "באלעאג'ל" מיד, לעת עתה, ודומה לה ראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי בראשית כג ג. 63. דברים ו ד. 64. שם לב לט. 65. שם לב יב. וכך תרגם רבנו שם "וליס מעה מעבודאת אכ'ר" ואין עמו נעבדים אחרים. והוא מוסב כלפי ה'. 66. דברים ה כג. 67. ירמיה י י. 68. איוב מב ב. ושם כתב רבנו בתרגומו: אנכי יודע כי אתה יכול על כל ולא יבצר ממך כל מה שעולה במחשבה. 69. דברי הימים א כט יא-יב. 70. איוב ט ד. 71. ישעיה מ כח. ובכל מקום מתרגם רבנו תבונה "פהם" וכאן שהיא כלפי ה' תרגם "ולא נהאיה לעלמה" ואין תכלית לחכמתו, או לידיעתו. 72. תהלים פו ח. 73. ברי"ת "חמשה" וט"ס הוא. 74. אפשר לתרגם לבססן, ליצבן. 75. כלומר תוצאות המחקר והעיון הוכיחו כי אמתות הדברים כפי שמסרו הכתובים. 76. על ידי העיון והמחקר. 77. ולקמן הביא רבנו דוגמאות רבות של השאלת מלים שלא כפי פשוטן אף בעניינים גשמיים, וכל שכן כלפי הבורא. 78. "וענד תמכננא" כאשר נתברר לנו עניין זה ללא צל של ספק. 79. "חולה" יכולת הבצוע וההוצאה לפועל בכל דבר, ותרגמתי "סיועו" כי לא מצאתי נאה הימנה. וברי"ת "ואמצתו". 80. כלומר שאני מצאתי כמה ראיות המוכיחות שהוא אחד, והנני מסדירם אחר שאביא שלוש ראיות כלליות הללו. ורי"ת בלבל כל הלשון וגרם לרש"ה להוציא דברי רבנו מפשוטן. 81. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ז. ובמו"נ ח"ב בהקדמה טז. 82. ראה מו"נ חלק א פרק עא שדוחה ראיה זו בתוקף, וטען כלפיה ערבך ערבא צריך. |
