מצוות עשה
א] מצוה ראשונה ממצוות עשה לידע שיש שם אלוה. שנאמר: אנכי ה’.
ב] ליחדו. שנאמר: ה’ אלהינו ה’ אחד.
ג] לאהבו. שנאמר: ואהבת את ה’.
ד] ליראה ממנו. שנאמר: את ה’ אלהיך תירא.
ה] להתפלל לו. שנאמר: ועבדתם את ה’ אלהיכם, עבודה זו היא תפלה.
ו] לדבקה בו. שנאמר: ובו תדבק.
ז] להשבע בשמו. שנאמר: ובשמו תשבע.
השגת הראב”ד: להשבע בשמו. שנאמר: ובשמו תשבע. א”א [אמר אברהם]: זו אינה מן המנין שלא בא אלא להזהיר שלא ישבע באל אחר ואולי על זה אמר דלאו הבא מכלל עשה עשה.
ח] להדמות בדרכיו הטובים והישרים. שנאמר: והלכת בדרכיו.
ט] לקדש שמו. שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל.
י] לקרוא קרית שמע פעמים בכל יום. שנאמר: ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
יא] ללמוד תורה וללמדה. שנאמר: ושננתם לבניך.
יב] לקשור תפילין בראש. שנאמר: והיו לטוטפות בין עיניך.
יג] לקשור תפילין ביד. שנאמר: וקשרתם לאות על ידך.
יד] לעשות ציצית. שנאמר: ועשו להם ציצית.
טו] לקבוע מזוזה. שנאמר: וכתבתם על מזוזות.
יו] להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית. שנאמר: הקהל את העם.
יז] לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו. שנאמר: כתבו לכם את השירה הזאת.
יח] לכתוב המלך ספר תורה לעצמו יתר על האחד של כל אדם עד שיהיה לו שתי תורות. שנאמר: וכתב לו את משנה התורה.
יט] לברך אחר המזון. שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת.
כ] לבנות בית הבחירה. שנאמר: ועשו לי מקדש.
השגת הראב”ד: לבנות בית הבחירה. שנאמר: ועשו לי מקדש. א”א [אמר אברהם]: ולמה הניח לבנות מזבח אבנים שלמות.
כא] ליראה מבית זה. שנאמר: ומקדשי תיראו.
כב] לשמור בית זה תמיד. שנאמר: ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות.
כג] להיות הלוי עובד במקדש. שנאמר: ועבד הלוי הוא.
כד] לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה. שנאמר: ורחצו אהרן ובניו וכו’.
כה] לערוך נרות במקדש. שנאמר: יערך אותו אהרן ובניו.
כו] לברך הכהנים את ישראל. שנאמר: כה תברכו את בני ישראל.
כז] להסדיר לחם ולבונה לפני ה’ בכל שבת. שנאמר: ונתת על השלחן לחם פנים.
השגת הראב”ד: להסדיר לחם ולבונה לפני ה’ בכל שבת. שנאמר: ונתת על השלחן לחם. א”א [אמר אברהם]: ולמה לא חשב הקטרת הבזיכין דכתיב (פ' אמור) אשה לה’ ואכילת לחם דכתיב (שם) ואכלוהו במקום קדוש.
כח] להקטיר קטורת פעמים ביום. שנאמר: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים.
כט] לערוך אש במזבח העולה תמיד. שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח.
ל] להרים הדשן מעל המזבח בכל יום. שנאמר: והרים את הדשן.
לא] לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש. שנאמר: וישלחו מן המחנה כל צרוע.
לב] לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה. שנאמר: וקדשתו.
לג] להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה. שנאמר: ועשית בגדי קדש וכו’.
לד] לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו. שנאמר: בכתף ישאו.
לה] למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה. שנאמר: שמן משחת קדש יהיה זה.
לו] להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד. שנאמר: וכי יבא הלוי וכו' לבד ממכריו על האבות.
לז] להיות הכהנים מטמאין לקרוביהם ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל על מתיהן. שנאמר: לה יטמא.
לח] להיות כהן גדול נושא בתולה. שנאמר: והוא אשה בבתוליה יקח.
לט] להקריב תמידין בכל יום. שנאמר: שנים ליום עולה תמיד.
מ] להקריב כהן גדול מנחה בכל יום. שנאמר: זה קרבן אהרן ובניו.
מא] להוסיף קרבן אחר בכל שבת. שנאמר: וביום השבת שני כבשים.
מב] להוסיף קרבן בכל ראש חדש וחדש. שנאמר: ובראשי חדשיכם תקריבו וכו’.
מג] להוסיף קרבן בחג הפסח. שנאמר: שבעת ימים תקריבו אשה לה’.
מד] להקריב מנחת העומר ממחרת ראשון של פסח עם כבש אחד. שנאמר: והבאתם את עמר ראשית קצירכם.
מה] להוסיף קרבן ביום עצרת. שנאמר: וביום הבכורים וכו' והקרבתם עלה לריח וכו’.
מו] להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקריבין בגלל הלחם ביום עצרת. שנאמר: ממושבותיכם תביאו לחם תנופה והקרבתם על הלחם.
מז] להוסיף קרבן בראש השנה. שנאמר: ובחדש השביעי באחד לחדש ועשיתם וכו’.
מח] להוסיף קרבן ביום הצום. שנאמר: ובעשור לחדש השביעי וכו’.
מט] לעשות עבודת היום ביום הצום. שנאמר: בזאת יבא אהרן וכו' ומאת עדת וגו' וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.
נ] להוסיף קרבן בחג הסוכות. שנאמר: והקרבתם עולה אשה.
נא] להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא. שנאמר: וביום השמיני עצרת.
נב] לחוג ברגלים. שנאמר: שלש רגלים תחג לי בשנה.
נג] להיראות ברגלים. שנאמר: שלש פעמים בשנה.
נד] לשמוח ברגלים. שנאמר: ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך.
נה] לשחוט כבש הפסח. שנאמר: ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל.
נו] לאכול בשר הפסח בלילי חמשה עשר. שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה.
נז] לעשות פסח שני. שנאמר: בחדש השני בארבעה עשר וכו’.
נח] לאכול פסח בו. שנאמר: בו על מצות ומרורים יאכלוהו.
נט] לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות. שנאמר: ותקעתם בחצוצרות.
ס] להיות כל קרבנות בהמה מיום השמיני והלאה. שנאמר: ומיום השמיני והלאה.
השגת הראב”ד: להיות כל קרבנות בהמה מיום השמיני והלאה. א”א [אמר אברהם]: אין לזה טעם ואולי משום לאו הבא מכלל עשה עשה.
סא] להיות כל קרבן בהמה תמים. שנאמר: תמים יהיה לרצון וכו’.
סב] למלוח כל קרבן. שנאמר: על כל קרבנך תקריב מלח.
סג] מעשה העולה. שנאמר: אם עולה קרבנו וכו’.
סד] מעשה החטאת. שנאמר: זאת תורת החטאת וכו’.
סה] מעשה האשם. שנאמר: וזאת תורת האשם וכו’.
סו] מעשה זבח השלמים. שנאמר: וזאת תורת זבח השלמים.
סז] מעשה המנחה. שנאמר: ונפש כי תקריב קרבן מנחה.
סח] להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה. שנאמר: ואם כל עדת ישראל וכו’.
סט] להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת. שנאמר: נפש כי תחטא בשגגה.
ע] להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא בחטא שחייבין עליו חטאת או לא חטא. שנאמר: ולא ידע ואשם וכו' והביא את אשמו, וזה הוא הנקרא אשם תלוי.
עא] להקריב השוגג במעילה או החוטא בגזלה או בשפחה חרופה או שכפר בפקדון ונשבע קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.
עב] להקריב קרבן עולה ויורד. שנאמר: ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג.
עג] להתודות לפני ה’ מכל חטא שיעשה האדם בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן. שנאמר: והתודו את חטאתם אשר עשו.
עד] להקריב הזב קרבן אחר שיטהר. שנאמר: וכי יטהר הזב וכו’.
עה] להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר. שנאמר: ואם טהרה מזובה.
עו] להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר. שנאמר: ובמלאת ימי טהרה וכו’.
עז] להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר. שנאמר: וביום השמיני וכו’.
עח] לעשר הבהמה. שנאמר: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וכו’.
עט] לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו. שנאמר: כל הבכור אשר.
פ] לפדות בכור אדם. שנאמר: פדה תפדה את בכור האדם וכו’.
פא] לפדות פטר חמור. שנאמר: ופטר חמור תפדה בשה וכו’.
פב] לערוף פטר חמור. שנאמר: ואם לא תפדה וערפתו.
פג] להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו. שנאמר: ובאת שמה והבאתם שמה.
פד] להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה. שנאמר: ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך.
פה] להטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה. שנאמר: רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת, מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.
פו] לפדות קדשים בעלי מומין ויהיו מותרין באכילה. שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר, מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו.
פז] להיות התמורה קדש. שנאמר: והיה הוא ותמורתו יהיה קדש.
פח] לאכול שירי מנחות. שנאמר: והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו.
פט] לאכול בשר חטאת ואשם. שנאמר: ואכלו אותם אשר כופר בהם וכו’.
צ] לשרוף בשר קדש שנטמא. שנאמר: והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף.
צא] לשרוף נותר. שנאמר: והנותר מבשר הזבח ביום השלישי וכו’.
צב] לגדל הנזיר שערו. שנאמר: גדל פרע שער ראשו.
צג] לגלח הנזיר שערו על קרבנותיו במלאת ימי נזרו או בתוך ימי נזרו אם נטמא. שנאמר: וכי ימות מת עליו וגו'.
צד] לקיים אדם כל שהוציא בשפתיו מקרבן או צדקה וכיוצא בהן. שנאמר: מוצא שפתיך תשמר ועשית וכו’.
צה] לדון בהפר נדרים בכל הדינין האמורין בפרשה.
צו] להיות כל נוגע בנבלה טמא. שנאמר: וכי ימות מן הבהמה וכו’.
צז] להיות שמונה שרצים מטמאין. שנאמר: וזה לכם הטמא וכו’.
צח] להיות האכלין מתטמאין. שנאמר: מכל האכל אשר יאכל וכו’.
צט] להיות הנדה טמאה ומטמאה לאחרים.
ק] להיות היולדת טמאה כנדה.
קא] להיות המצורע טמא ומטמא.
קב] להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.
קג] להיות בית מנוגע מטמא.
קד] להיות הזב מטמא.
קה] להיות שכבת זרע מטמאה.
קו] להיות זבה מטמאה.
קז] להיות המת מטמא.
קח] להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טמאות אלו רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.
השגת הראב”ד: להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור ומטהרין מטומאת מת בלבד. א”א [אמר אברהם]: ולמה לא יחשבו שתים הטומאה והטהרה.
קט] להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה. שנאמר: ורחץ במים את כל בשרו, כך למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.
קי] להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים. שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע.
קיא] להיות המצורע מגלח כל שערו. שנאמר: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וכו’.
קיב] להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, וכן שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.
קיג] לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן. שנאמר: והיתה לעדת וכו’.
קיד] להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה. שנאמר: איש כי יפליא נדר.
קטו] להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה. שנאמר: והעמיד את הבהמה וכו’.
קיו] להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן. שנאמר: ואיש כי יקדיש וכו’.
קיז] ליתן מקדיש שדהו ערכה האמור בתורה. שנאמר: ואם משדה אחזתו וכו’.
קיח] להוסיף המועל או אוכל תרומה חומש על הקרן ולהחזירו. שנאמר: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וכו’.
קיט] להיות נטע רבעי קדש. שנאמר: יהיה כל פריו קדש הלולים.
קכ] להניח פיאה.
קכא] להניח לקט.
קכב] להניח עומר השכחה.
קכג] להניח עוללות בכרם.
קכד] להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה שלהם
קכה] להביא בכורים לבית הבחירה. שנאמר: ראשית בכורי אדמתך וכו’.
קכו] להפריש תרומה גדולה לכהן. שנאמר: ראשית דגנך תירשך וכו’.
קכז] להפריש מעשר דגן ללוים. שנאמר: וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וכו’.
קכח] להפריש מעשר שני להאכל לבעליו בירושלם. שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו', מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.
קכט] להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים. שנאמר: ואל הלוים תדבר וכו’.
קל] להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובששית בשבוע. שנאמר: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וכו’.
קלא] להתודות וידוי מעשר. שנאמר: ואמרת לפני ה’ אלהיך בערתי וכו’.
קלב] לקרות על הבכורים. שנאמר: וענית ואמרת לפני ה’ אלהיך וכו’.
קלג] להפריש חלה לכהן. שנאמר: ראשית עריסותיכם חלה תרימו וכו’.
קלד] להשמיט קרקע. שנאמר: והשביעית תשמטנה ונטשתה.
קלה] לשבות מעבודת הארץ. שנאמר: בחריש ובקציר תשבות.
קלו] לקדש שנת יובל בשביתה כשמטה. שנאמר: וקדשתם את שנת החמשים.
קלז] לתקוע בשופר בשנת יובל. שנאמר: והעברת שופר תרועה.
קלח] ליתן גאולה לארץ בשנת יובל. שנאמר: ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ.
קלט] להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה. שנאמר: ואיש כי ימכור בית וכו’.
קמ] למנות שני יובל שנים ושמטים. שנאמר: וספרת לך שבע שבתות שנים וכו’.
קמא] להשמיט כספים בשביעית. שנאמר: שמוט כל בעל משה ידו.
קמב] לנגוש לנכרי. שנאמר: את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך וכו’.
קמג] ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה. שנאמר: ונתן לכהן וכו’.
קמד] ליתן ראשית הגז לכהן. שנאמר: וראשית גז צאנך תתן לו.
קמה] לדון בדיני חרמים מהם לה’ ומהם לכהן. שנאמר: אך כל חרם וכו’.
קמו] לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרן. שנאמר: וזבחת מבקרך וכו’.
השגת הראב”ד: לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרן. א”א [אמר אברהם]: זה אין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה.
קמז] לכסות דם חיה ועוף. שנאמר: ושפך את דמו וכסהו בעפר.
קמח] לשלח הקן. שנאמר: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.
קמט] לבדוק בסימני בהמה. שנאמר: זאת החיה אשר תאכלו מכל וכו’.
השגת הראב”ד: לבדוק בסימני בהמה. א”א [אמר אברהם]: כל לבדוק לבדוק אין להם טעם אלא משום לאו הבא מכלל עשה עשה.
קנ] לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא שבו לטהור שבו. שנאמר: כל צפור טהורה תאכלו.
קנא] לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא. שנאמר: אשר לו כרעים וכו’.
קנב] לבדוק בסימני דגים. שנאמר: את זה תאכלו מכל אשר במים.
קנג] לקדש חדשים ולחשוב שנים וחדשים בבית דין בלבד. שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
קנד] לשבות בשבת. שנאמר: וביום השביעי תשבות.
קנה] לקדש שבת. שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו.
קנו] לבער חמץ. שנאמר: ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם.
קנז] לספר ביציאת מצרים בלילה הראשון של חג המצות. שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו’.
קנח] לאכול מצה בליל זה. שנאמר: בערב תאכלו מצות.
קנט] לשבות בראשון של פסח. שנאמר: ביום הראשון מקרא קדש.
קס] לשבות בשביעי בו. שנאמר: וביום השביעי מקרא קדש.
קסא] לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום. שנאמר: וספרתם לכם וגו'.
קסב] לשבות ביום חמשים. שנאמר: וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש.
קסג] לשבות בראשון של חדש השביעי. שנאמר: באחד לחדש יהיה לכם שבתון.
קסד] להתענות בעשירי בו. שנאמר: בעשור לחדש תענו את נפשותיכם.
קסה] לשבות ביום הצום. שנאמר: שבת שבתון הוא לכם.
קסו] לשבות בראשון של חג הסוכות. שנאמר: ביום הראשון מקרא קדש.
קסז] לשבות בשמיני של חג. שנאמר: וביום השמיני מקרא קדש.
קסח] לישב בסוכה שבעת ימים. שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים.
קסט] ליטול לולב. שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו’.
קע] לשמוע קול שופר בראש השנה. שנאמר: יום תרועה יהיה לכם.
קעא] ליתן מחצית השקל בכל שנה. שנאמר: זה יתנו כל העובר וכו’.
קעב] לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע. שנאמר: אליו תשמעון.
קעג] למנות מלך. שנאמר: שום תשים עליך מלך.
קעד] לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל. שנאמר: ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה.
קעה] לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין. שנאמר: אחרי רבים להטות.
קעו] למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל. שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך.
קעז] להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין. שנאמר: בצדק תשפט עמיתך.
קעח] להעיד בבית דין למי שיש לו עדות. שנאמר: והוא עד או ראה או ידע.
קעט] לחקור העדים הרבה. שנאמר: ודרשת וחקרת ושאלת היטב וכו’.
קפ] לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות. שנאמר: ועשיתם לו כאשר.
קפא] לערוף את העגלה כמצותה. שנאמר: וערפו שם את העגלה בנחל.
קפב] להכין שש ערי מקלט. שנאמר: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וכו’.
קפג] לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות. שנאמר: ונתנו ללוים ערים.
קפד] לעשות מעקה. שנאמר: ועשית מעקה לגגך.
קפה] לאבד עבודה זרה וכל משמשיה. שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות.
קפו] להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף את העיר. שנאמר: ושרפת באש וכו’.
קפז] לאבד שבעה עממים מארץ ישראל. שנאמר: החרם תחרימם.
קפח] להכרית זרעו של עמלק. שנאמר: תמחה את זכר עמלק.
קפט] לזכור מה שעשה עמלק תמיד. שנאמר: זכור את אשר עשה וכו’.
קצ] לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה. שנאמר: כי תקרב אל עיר.
קצא] למשוח כהן למלחמה. שנאמר: והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן.
קצב] להתקין יד במחנה. שנאמר: ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכו’.
קצג] להתקין יתד. שנאמר: ויתד תהיה לך על אזניך.
קצד] להשיב את הגזל. שנאמר: והשיב את הגזלה אשר גזל.
קצה] ליתן צדקה. שנאמר: פתח תפתח את ידך לאחיך לענייך וכו’.
קצו] להעניק לעבד עברי. שנאמר: הענק תעניק לו וכו' וכן לאמה עבריה.
קצז] להלוות לעני. שנאמר: אם כסף תלוה את עמי את העני וכו', אם זה אינו רשות אלא מצוה. שנאמר: והעבט תעביטנו.
קצח] להלוות לנכרי ברבית. שנאמר: לנכרי תשיך, מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.
השגת הראב”ד: להלוות לנכרי ברבית. שנאמר: לנכרי תשיך מפי השמועה למדו שזו מצות עשה. א”א [אמר אברהם]: זה לא נמצא בספרי (פ' תצא) לנכרי תשיך זו מצות עשה אלא משום לאו הבא מכלל עשה לנכרי ולא לישראל.
קצט] להשיב המשכון לבעליו. שנאמר: השב תשיב לו את העבוט.
ר] ליתן שכר שכיר בזמנו. שנאמר: ביומו תתן שכרו.
רא] להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו. שנאמר: כי תבא בכרם רעך, כי תבא בקמת רעך.
רב] לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו. שנאמר: עזוב תעזוב עמו.
רג] להקים המשא על הבהמה. שנאמר: הקם תקים עמו.
רד] להשיב האבדה. שנאמר: השב תשיבם לאחיך.
רה] להוכיח החוטא. שנאמר: הוכח תוכיח את עמיתך.
רו] לאהוב כל אדם מבני ברית. שנאמר: ואהבת לרעך כמוך.
רז] לאהוב את הגר. שנאמר: ואהבתם את הגר.
רח] לצדק מאזנים עם המשקלות. שנאמר: מאזני צדק אבני צדק וכו’.
רט] לכבד החכמים. שנאמר: מפני שיבה תקום.
רי] לכבד אב ואם. שנאמר: כבד את אביך ואת אמך.
ריא] ליראה מאב ואם. שנאמר: איש אמו ואביו תיראו.
ריב] לפרות ולרבות. שנאמר: פרו ורבו.
ריג] לבעול בקידושין. שנאמר: כי יקח איש אשה ובא אליה.
ריד] לשמח חתן את אשתו שנה. שנאמר: נקי יהיה לביתו שנה אחת.
ריה] למול את הבן. שנאמר: וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
ריו] ליבם אשת אח. שנאמר: יבמה יבוא עליה.
ריז] לחלוץ ליבם. שנאמר: וחלצה נעלו מעל רגלו.
ריח] לישא אונס את אנוסתו. שנאמר: ולו תהיה לאשה.
ריט] לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו. שנאמר: ולו תהיה לאשה.
רכ] לדון במפתה בחמשים שקל עם שאר דיניו. שנאמר: כי יפתה איש וכו’.
רכא] לעשות ליפת תואר ככתוב. שנאמר: וראית בשביה אשת יפת תואר.
רכב] לגרש בשטר. שנאמר: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה.
רכג] לעשות לשוטה כתורתה. שנאמר: ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת.
רכד] להלקות הרשעים. שנאמר: והפילו השופט והכהו.
רכה] להגלות רוצח בשגגה. שנאמר: וישב שם עד מות הכהן וכו’.
רכו] להיות בית דין הורגין בסיף. שנאמר: נקם ינקם.
רכז] להיות בית דין הורגין בחנק. שנאמר: מות יומת הנואף והנואפת.
רכח] להיות בית דין שורפין באש. שנאמר: באש ישרפו אותו ואתהן.
רכט] להיות בית דין סוקלין באבנים. שנאמר: וסקלתם אותם.
רל] לתלות מי שנתחייב תלייה. שנאמר: ותלית אותו על עץ.
רלא] לקבור הנהרג ביומו. שנאמר: כי קבור תקברנו ביום ההוא.
רלב] לדון בעבד עברי כהלכותיו. שנאמר: כי תקנה עבד עברי וכו’.
רלג] ליעד אמה עבריה. שנאמר: אשר לא יעדה, ואם לבנו ייעדנה.
רלד] לפדות אמה עבריה. שנאמר: והפדה.
רלה] לעבוד בעבד כנעני לעולם. שנאמר: לעולם בהם תעבודו.
רלו] להיות החובל משלם ממון. שנאמר: וכי יריבון אנשים והכה.
רלז] לדון בנזקי בהמה. שנאמר: כי יגוף שור איש את שור רעהו.
רלח] לדון בנזקי הבור. שנאמר: כי יפתח איש בור.
רלט] לדון בגנב בתשלומין או במיתה. שנאמר: וכי יגנוב וכו' אם במחתרת וכו', וגונב איש וגו'.
השגת הראב”ד: לדון בגנב בתשלומין או במיתה. שנאמר: וכי יגנוב איש, אם במחתרת ימצא הגנב וגונב איש ומכרו. א”א [אמר אברהם]: ולמה לא יחשבו שתים ושלש.
רמ] לדון בנזקי הבער. שנאמר: כי יבער איש שדה או כרם.
רמא] לדון בנזקי האש. שנאמר: כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל.
רמב] לדון בדין שומר חנם. שנאמר: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים.
רמג] לדון בדין נושא שכר ושוכר. שנאמר: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור וכו’.
רמד] לדון בדין השואל. שנאמר: וכי ישאל איש מעם רעהו.
רמה] לדון בדין מקח וממכר. שנאמר: וכי תמכרו ממכר לעמיתך.
רמו] לדון בדין טוען וכופר. שנאמר: על כל דבר פשע על שור וכו’.
רמז] להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף. שנאמר: וקצותה את כפה.
רמח] לדון בדיני נחלות. שנאמר: איש כי ימות ובן אין לו וכו' והיתה לבני ישראל.


מצוות לא תעשה
א] מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה’. שנאמר: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
ב] שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים,. שנאמר: לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
ג] שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים. שנאמר: ואלהי מסכה לא תעשו לכם.
ד] שלא לעשות צורות לנואי ואף על פי שאין עובדין אותן. שנאמר: לא תעשון אתי וכו’.
ה] שלא להשתחוות לעבודה זרה אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחויה. שנאמר: לא תשתחוה להם.
ו] שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להעבד בהן. שנאמר: ולא תעבדם.
ז] שלא להעביר למולך. שנאמר: ומזרעך לא תתן להעביר למולך.
ח] שלא לעשות מעשה אוב. שנאמר: אל תפנו אל האובות.
ט] שלא לעשות מעשה ידעוני. שנאמר: ואל הידעונים וכו’.
י] שלא לפנות אחר עבודה זרה. שנאמר: אל תפנו אל האלילים.
יא] שלא להקים מצבה. שנאמר: ולא תקים לך מצבה.
יב] שלא ליתן אבן משכית. שנאמר: ואבן משכית לא תתנו בארצכם.
יג] שלא ליטע אילן במקדש. שנאמר: לא תטע לך אשרה כל עץ וכו’.
יד] שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה ולא משביעין אותן בה. שנאמר: ושם אלהים אחרים לא תזכירו.
טו] שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה. שנאמר: ולא ישמע על פיך זו אזהרה למדיח.
יו] שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה. שנאמר: במסית ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע וגו'.
יז] שלא לאהוב המסית. שנאמר: לא תאבה לו.
יח] שלא לעזוב השנאה למסית. שנאמר: ולא תשמע אליו.
יט] שלא להציל המסית אלא עומד על דמו. שנאמר: ולא תחוס עינך עליו.
כ] שלא ילמד המוסת זכות על המסית. שנאמר: ולא תחמול.
כא] שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית אם ידע לו חובה. שנאמר: ולא תכסה עליו.
כב] שלא ליהנות בצפויי נעבד. שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם.
כג] שלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהית'. שנאמר: לא תבנה עוד.
כד] שלא ליהנות בממון עיר הנדחת. שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה וכו’.
כה] שלא ליהנות בעבודה זרה ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה. שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך.
כו] שלא להתנבא בשמה. שנאמר: ואשר ידבר בשם אלהים אחרים וגו'.
כז] שלא להתנבא בשקר. שנאמר: אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו.
כח] שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה. שנאמר: לא תשמע אל דברי הנביא.
כט] שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו. שנאמר: לא תגור ממנו.
ל] שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם. שנאמר: ולא תלכו בחוקות הגוי.
לא] שלא לקסום. שנאמר: לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים.
לב] שלא לעונן. שנאמר: ולא תעוננו.
לג] שלא לנחש. שנאמר: לא תנחשו.
לד] שלא לכשף. שנאמר: לא ימצא בך וגו' עד ומכשף.
לה] שלא לחבור חבר. שנאמר: וחובר חבר.
לו] שלא לשאול באוב. שנאמר: ושואל אוב.
לז] שלא לשאול בידעוני. שנאמר: ושואל אוב וידעוני.
לח] שלא לשאול בחלום מן המתים. שנאמר: ודורש אל המתים.
לט] שלא תעדה אשה עדי איש. שנאמר: לא יהיה כלי גבר על אשה.
מ] שלא יעדה האיש עדי אשה. שנאמר: ולא ילבש גבר שמלת אשה, מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.
מא] שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה. שנאמר: וכתובת קעקע לא תתנו בכם.
מב] שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה. שנאמר: לא תלבש שעטנז.
מג] שלא להקיף פאת ראש ככומרי עבודה זרה. שנאמר: לא תקיפו פאת ראשכם.
השגת הראב”ד: שלא להקיף פאת ראש ככומרי עבודה זרה. א”א [אמר אברהם]: לאו למקיף ולאו לניקף לאו למשחית ולאו לנשחת.
מד] שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה. שנאמר: ולא תשחית את פאת זקנך.
מה] שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה. שנאמר: לא תתגודדו, וגדידה ושריטה אחת היא.
מו] שלא לשכון בארץ מצרים לעולם. שנאמר: לא תוסיפון לשוב וכו’.
מז] שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העינים. שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם.
מח] שלא לכרות ברית לשבעה עממין. שנאמר: לא תכרות להם ברית.
מט] שלא להחיות אדם משבעה עממין. שנאמר: לא תחיה כל נשמה.
נ] שלא לחון על עובדי עבודה זרה. שנאמר: ולא תחנם.
נא] שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו. שנאמר: לא ישבו בארצך.
נב] שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה. שנאמר: ולא תתחתן בם.
נג] שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם. שנאמר: לא יבא עמוני ומואבי וכו’.
נד] שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד שלשה דורות. שנאמר: לא תתעב אדומי.
נה] שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלשה דורות. שנאמר: לא תתעב מצרי.
נו] שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחלה בשעת המלחמה כשאר הגוים. שנאמר: לא תדרוש שלומם וטובתם.
נז] שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור. שנאמר: לא תשחית את עצה.
נח] שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה. שנאמר: לא תערץ מפניהם, לא תיראום.
השגת הראב”ד: שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת המלחמה. א”א [אמר אברהם]: הבטחה היא ואינה אזהרה.
נט] שלא יסור מלבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו. שנאמר: לא תשכח.
ס] שאנו מוזהרין על ברכת השם. שנאמר: אלהים לא תקלל, ונאמר בעונש ונוקב שם ה’ מות יומת, וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין הרי זו מצות לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מצות עשה.
סא] שלא לעבור על שבועת ביטוי. שנאמר: ולא תשבעו בשמי לשקר.
סב] שלא לישבע לשוא. שנאמר: לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.
סג] שלא לחלל את השם הקדוש ברוך הוא. שנאמר: ולא תחללו את שם קדשי.
סד] שלא לנסות את דבר ה’. שנאמר: לא תנסו את ה’ אלהיכם.
סה] שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות ובתי מדרשות וכן אין מוחקין השמות המקודשין ואין מאבדין את כתבי הקדש. שנאמר: אבד תאבדון וכו' ואשיריהם תשרפון לא תעשון כן לה’ אלהיכם.
סו] שלא ילין הצלוב על העץ. שנאמר: לא תלין נבלתו על העץ.
סז] שלא להשבית שמירה סביב למקדש. שנאמר: ושמרתם את משמרת הקדש.
סח] שלא יכנס כהן להיכל בכל עת. שנאמר: ואל יבא בכל עת אל הקדש.
סט] שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים להיכל. שנאמר: אך אל הפרוכת לא יבא.
ע] שלא יעבוד בעל מום. שנאמר: אשר יהיה בו מום לא יקרב
עא] שלא יעבוד בעל מום עובר. שנאמר: כל איש אשר בו מום לא יקרב.
עב] שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא כהנים בעבודת הלוים. שנאמר: אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם.
עג] שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין. שנאמר: יין ושכר אל תשת בבואכם וכו' ולהורות את בני ישראל.
עד] שלא יעבוד הזר במקדש. שנאמר: וזר לא יקרב אליכם.
עה] שלא יעבוד כהן טמא. שנאמר: וינזרו מקדשי בני ישראל וכו’.
עו] שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו. שנאמר: ולא יחללו שם אלהיהם.
עז] שלא יכנס טמא לעזרה. שנאמר: ולא יטמאו את מחניהם, זה מחנה שכינה.
עח] שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית. שנאמר: לא יבא אל תוך המחנה, זה מחנה לויה.
עט] שלא לבנות אבני מזבח גזית. שנאמר: לא תבנה אתהן גזית.
פ] שלא לפסוע על המזבח. שנאמר: ולא תעלה במעלות על מזבחי.
פא] שלא לכבות אש המזבח. שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
פב] שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב. שנאמר: לא תעלו עליו קטרת זרה.
פג] שלא לעשות במתכונת שמן המשחה. שנאמר: ובמתכונתו לא תעשו לכם.
פד] שלא לסוך בשמן המשחה זר. שנאמר: על בשר אדם לא ייסך
פה] שלא לעשות במתכונת הקטרת. שנאמר: ובמתכונתה לא תעשו לכם.
פו] שלא להוציא בדי הארון. שנאמר: לא יסורו ממנו.
פז] שלא יזח החשן מעל האפוד. שנאמר: ולא יזח החשן וכו’.
פח] שלא יקרע המעיל. שנאמר: כפי תחרא יהיה לו לא יקרע.
פט] שלא להעלות קדשים בחוץ. שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותיך וכו’.
צ] שלא לשחוט קדשים בחוץ. שנאמר: אשר ישחט שור או כשב וכו' ואל פתח אהל מועד וכו' ונכרת.
צא] שלא להקדיש בעלי מומין למזבח. שנאמר: כל אשר בו מום לא תקריבו, זה הוא אסור הקדשו.
צב] שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן. שנאמר: לא תקריבו אלה לה’.
צג] שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח. שנאמר: בבעלי מומין לא תקריבו לה’, וזה הוא אסור זריקת דמו.
צד] שלא להקטיר אמורי בעלי מומין. שנאמר: ואשה לא תתנו מהם על המזבח.
צה] שלא להקריב בעל מום עובר. שנאמר: לא תזבח לה’ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום, זה מום עובר.
צו] שלא להקריב בעל מום מיד הגוים. שנאמר: ומיד בן נכר לא תקריבו.
צז] שלא ליתן מום בקדשים. שנאמר: כל מום לא יהיה בו, כלומר אל תתן בו מום.
צח] שלא להקריב שאור או דבש. שנאמר: כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו’.
צט] שלא להקריב תפל. שנאמר: ולא תשבית מלח ברית אלהיך.
ק] שלא להקריב אתנן ומחיר. שנאמר: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב.
קא] שלא לשחוט אותו ואת בנו. שנאמר: אותו ואת בנו לא תשחטו.
קב] שלא ליתן זית במנחת חוטא. שנאמר: לא ישים עליה שמן.
קג] שלא ליתן עליה לבונה. שנאמר: ולא יתן עליה לבונה.
קד] שלא ליתן זית במנחת שוטה. שנאמר: לא יצוק עליו שמן.
קה] שלא ליתן עליו לבונה. שנאמר: ולא יתן עליו לבונה.
קו] שלא להמיר. שנאמר: לא יחליפנו ולא ימיר אותו.
קז] שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן. שנאמר: בבכור לא יקדיש איש אותו, כלומר לא יקדישנו לקרבן אחר.
קח] שלא לפדות בכור בהמה טהורה. שנאמר: אך בכור שור וכו' לא תפדה.
קט] שלא למכור מעשר בהמה. שנאמר: לא יגאל.
קי] שלא למכור שדה החרם. שנאמר: כל חרם לא ימכר.
קיא] שלא לפדות שדה החרם. שנאמר: ולא יגאל.
קיב] שלא יבדיל בחטאת העוף. שנאמר: ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל.
קיג] שלא לעבוד בקדשים. שנאמר: לא תעבוד בבכור שורך.
קיד] שלא לגזוז את הקדשים. שנאמר: ולא תגוז בכור צאנך.
קטו] שלא ישחט הפסח והחמץ קיים. שנאמר: לא תשחט על חמץ דם זבחי.
קיו] שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה. שנאמר: ולא ילין חלב חגי עד בקר.
קיז] שלא להותיר מבשר הפסח. שנאמר: לא תותירו ממנו עד בקר.
קיח] שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי. שנאמר: ולא ילין מן הבשר, מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר וזה. שנאמר: לבקר לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטה.
קיט] שלא להותיר מבשר פסח שני עד בקר. שנאמר: לא ישאירו ממנו עד בקר.
קכ] שלא להותיר מבשר התודה עד בקר. שנאמר: ולא תותירו ממנו עד בקר, והוא הדין לשאר הקדשים שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.
קכא] שלא לשבור עצם בפסח. שנאמר: ועצם לא תשברו בו.
קכב] שלא לשבור עצם בפסח שני. שנאמר: ועצם לא תשברו בו.
קכג] שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה. שנאמר: לא תוציא מן הבית וכו’.
קכד] שלא לעשות שירי מנחות חמץ. שנאמר: לא תאפה חמץ חלקם.
קכה] שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל. שנאמר: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל.
קכו] שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב. שנאמר: תושב ושכיר לא יאכל בו.
קכז] שלא יאכל הערל בשר הפסח. שנאמר: כל ערל לא יאכל בו.
קכח] שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד. שנאמר: כל בן נכר לא יאכל בו, כלומר ישראל שנלוה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.
קכט] שלא יאכל אדם שנטמא קדשים. שנאמר: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה’ וטומאתו עליו ונכרתה.
קל] שלא לאכול מן הקדשים שנטמאו. שנאמר: והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל.
קלא] שלא לאכול נותר. שנאמר: ואוכליו עונו ישא וכו' ונכרתה הנפש.
קלב] שלא לאכול פגול. שנאמר: המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה וגו', והוא בכרת.
קלג] שלא יאכל זר תרומות. שנאמר: וכל זר לא יאכל קדש.
קלד] שלא יאכל אפילו תושב כהן ושכירו תרומה. שנאמר: תושב כהן ושכיר וכו’.
קלה] שלא יאכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים, ודבר זה למדו הכתוב מן הפסח בגזרה שוה ואינו בפירוש מן התורה, ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקדשים מגופי תורה ואינו מדברי סופרים.
קלו] שלא יאכל כהן טמא תרומה. שנאמר: איש מזרעך וכו' בקדשים לא יאכל.
קלז] שלא תאכל חללה קדש לא תרומות ולא חזה ושוק. שנאמר: ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל.
קלח] שלא תאכל מנחת כהן. שנאמר: וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.
קלט] שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים. שנאמר: וכל חטאת אשר יובא מדמה וכו' לא תאכל.
קמ] שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה. שנאמר: לא תאכל כל תועבה, למדנו מפי השמועה שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.
קמא] שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם. שנאמר: לא תוכל לאכול בשעריך וכו’.
קמב] שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם. שנאמר: תירושך.
קמג] שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלם. שנאמר: ויצהרך.
קמד] שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלם. שנאמר: לא תוכל וכו' ובכורות.
קמה] שלא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה. שנאמר: לא תוכל וכו' בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו.
קמו] שלא לאכול בשר העולה. שנאמר: לא תוכל וכו' וכל נדריך אשר תדר, כלומר לא תוכל לאכול נדריך אשר תדור, וזו היא אזהרה של כל מועל שלא ייהנה מן הקדשים האסורים ליהנות מהם ואם נהנה מעל
קמז] שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים. שנאמר: לא תוכל וכו' ונדבותיך, כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך עד שיזרק דמם.
קמח] שלא יאכל זר בשר קדשי קדשים. שנאמר: וזר לא יאכל כי קדש הם.
קמט] שלא יאכל כהן בכורים קודם הנחה בעזרה. שנאמר: לא תוכל וכו' ותרומת ידך אלו הבכורים.
קנ] שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלם עד שיפדה. שנאמר: לא בערתי ממנו בטמא.
קנא] שלא לאכול מעשר שני באנינות. שנאמר: לא אכלתי באני ממנו.
קנב] שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה. שנאמר: לא נתתי ממנו למת, וכל שהוא חוץ לצרכי הגוף החי נתתי ממנו למת אקרא בו.
קנג] שלא לאכול טבל, והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות שלא הוציאו ממנו תרומות ה’,. שנאמר: ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה’, כלומר דברים שהן עתידין להרים אותם לה’ לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.
קנד] שלא להקדים תרומה לבכורים ולא מעשר ראשון לתרומה ולא מעשר שני לראשון אלא מוציאין על הסדר בכורים תחלה ואחר כך תרומה גדולה ואחר כך מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני. שנאמר: מלאתך ודמעך לא תאחר, כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.
קנה] שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב. שנאמר: לא תאחר לשלמו.
קנו] שלא לעלות לחג בלא קרבן. שנאמר: ולא יראו פני ריקם.
קנז] שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו. שנאמר: לא יחל דברו.
קנח] שלא יקח כהן זונה. שנאמר: אשה זונה לא יקחו.
קנט] שלא יקח כהן חללה. שנאמר: וחללה לא יקחו.
קס] שלא יקח כהן גרושה. שנאמר: ואשה גרושה מאישה לא יקחו.
קסא] שלא יקח כהן גדול אלמנה. שנאמר: אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח.
קסב] שלא יבעול כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קידושים מפני שמחללה. שנאמר: ולא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.
קסג] שלא יכנס כהן למקדש פרוע ראש. שנאמר: ראשיכם אל תפרעו.
קסד] שלא יכנס כהן למקדש קרוע בגדים. שנאמר: ובגדיכם לא תפרומו.
קסה] שלא יצא הכהן מן העזרה בשעת העבודה. שנאמר: ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו.
קסו] שלא יטמא כהן הדיוט לשאר מתים. שנאמר: לנפש לא יטמא בעמיו.
קסז] שלא יטמא כהן גדול ואפילו לקרובין. שנאמר: לאביו ולאמו לא יטמא.
קסח] שלא יכנס כהן גדול עם מת. שנאמר: ועל כל נפשות מת לא יבא, כך למדו מפי השמועה שהוא חייב בבל יבא וחייב בבל יטמא.
קסט] שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ. שנאמר: ונחלה לא יהיה לו.
קע] שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ. שנאמר: לא יהיה לכהנים הלוים.
קעא] שלא לעשות קרחה על מת. שנאמר: ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת.
קעב] שלא לאכול בהמה טמאה. שנאמר: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה.
קעג] שלא לאכול דג טמא. שנאמר: ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו.
קעד] שלא לאכול עוף טמא. שנאמר: ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו.
קעה] שלא לאכול שרץ העוף. שנאמר: כל שרץ העוף טמא הוא לכם.
קעו] שלא לאכול שרץ הארץ. שנאמר: וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא.
קעז] שלא לאכול רמש הארץ. שנאמר: ולא תטמאו את נפשותיכם.
קעח] שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאויר. שנאמר: וכל השרץ השורץ על הארץ וגו'.
קעט] שלא לאכול שרץ המים. שנאמר: אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ וגו'.
קפ] שלא לאכול מתה. שנאמר: לא תאכלו כל נבלה.
קפא] שלא לאכול טרפה. שנאמר: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכו’.
קפב] שלא לאכול אבר מן החי. שנאמר: לא תאכל הנפש עם הבשר.
קפג] שלא לאכול גיד הנשה. שנאמר: לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.
קפד] שלא לאכול דם. שנאמר: וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם.
קפה] שלא לאכול חלב. שנאמר: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו.
קפו] שלא לבשל בשר בחלב. שנאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו.
קפז] שלא לאכול בשר בחלב. שנאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו, פעם שנייה, כך למדו מפי השמועה שאחד לאסור בשול ואחד לאסור אכילה.
קפח] שלא לאכול בשר שור הנסקל. שנאמר: ולא יאכל את בשרו.
קפט] שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח. שנאמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה.
קצ] שלא לאכול קלי מן החדש. שנאמר: וקלי לא תאכלו עד עצם וגו'.
קצא] שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה. שנאמר: וכרמל לא תאכלו.
קצב] שלא לאכול ערלה. שנאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.
קצג] שלא לאכול כלאי הכרם. שנאמר: פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, זה הוא אסור אכילה.
קצד] שלא לשתות יין נסך. שנאמר: אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם.
קצה] שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא. שנאמר: בננו זה וכו' זולל וסובא.
קצו] שלא לאכול ביום הצום. שנאמר: כי כל הנפש אשר לא תעונה והאבדתי ונכרתה.
קצז] שלא לאכול חמץ בפסח. שנאמר: לא יאכל חמץ.
קצח] שלא לאכול תערובת חמץ. שנאמר: כל מחמצת לא תאכלו.
קצט] שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר. שנאמר: לא תאכל עליו חמץ.
ר] שלא יראה חמץ. שנאמר: לא יראה לך חמץ.
רא] שלא ימצא חמץ. שנאמר: שאר לא ימצא בבתיכם.
רב] שלא ישתה הנזיר יין ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין. שנאמר: וכל משרת ענבים, ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין הרי זה אסור עליו. שנאמר: חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה.
רג] שלא יאכל ענבים לחים. שנאמר: וענבים לחים לא יאכל.
רד] שלא יאכל ענבים יבשים. שנאמר: ויבשים לא יאכל.
רה] שלא יאכל חרצנים. שנאמר: מחרצנים וגו' לא יאכל.
רו] שלא יאכל זוגים. שנאמר: ועד זג לא יאכל.
רז] שלא יטמא הנזיר למת. שנאמר: לאביו ולאמו וכו' לא יטמא להם במותם.
רח] שלא יכנס באהל המת. שנאמר: על נפש מת לא יבא.
רט] שלא יגלח הנזיר. שנאמר: תער לא יעבור על ראשו.
רי] שלא לקצור כל השדה. שנאמר: לא תכלה פאת שדך בקצרך.
ריא] שלא ללקוט השבלים הנופלות בשעת קצירה. שנאמר: ולקט קצירך לא תלקט.
ריב] שלא לבצור עוללות הכרם. שנאמר: וכמרך לא תעולל.
ריג] שלא ללקט פרט הכרם. שנאמר: ופרט כרמך לא תלקט.
ריד] שלא ליקח עומר השכחה. שנאמר: לא תשוב לקחתו, וכן לכל האילנות יש שכחה. שנאמר: לא תפאר אחריך.
רטו] שלא לזרוע כלאי זרעים. שנאמר: שדך לא תזרע כלאים.
ריו] שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם. שנאמר: לא תזרע כרמך כלאים.
ריז] שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו. שנאמר: בהמתך לא תרביע כלאים.
ריח] שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד. שנאמר: לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
ריט] שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית. שנאמר: לא תחסום שור בדישו.
רכ] שלא לעבוד אדמה בשביעית. שנאמר: שדך לא תזרע.
רכא] שלא לעבוד אילן בשביעית. שנאמר: וכרמך לא תזמר.
רכב] שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים. שנאמר: את ספיח קצירך לא תקצור.
רכג] שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה. שנאמר: ואת ענבי נזיריך לא תבצור.
רכד] שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן. שנאמר: בה לא תזרעו.
רכה] שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים. שנאמר: בו לא תקצרו את ספיחיה.
רכו] שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים. שנאמר: בו ולא תבצרו את נזיריה.
רכז] שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות. שנאמר: והארץ לא תמכר לצמיתות.
רכח] שלא לשנות מגרשי הלוים ושדותיהם. שנאמר: ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.
רכט] שלא לעזוב הלוים. שנאמר: השמר לך פן תעזב את הלוי, אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותן בהן בכל רגל ורגל.
רל] שלא יתבע הלואה שעברה עליה שביעית. שנאמר: לא יגש את רעהו ואת אחיו.
רלא] שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמטה. שנאמר: השמר לך פן יהיה דבר וכו', זה כלל כל מקום. שנאמר השמר או פן או אל אינו אלא מצות לא תעשה.
רלב] שלא להמנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך. שנאמר: לא תאמץ את לבבך וכו', נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שבטל עשה עבר על לא תעשה.
רלג] שלא לשלח עבד עברי ריקם כשיצא חפשי. שנאמר: לא תשלחנו ריקם.
רלד] שלא יתבע העני בחובו כשידע שהוא עני ולא יצר לו. שנאמר: לא תהיה לו כנושה.
רלה] שלא להלוות ברבית לישראל. שנאמר: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית.
רלו] שלא ללוות ברבית. שנאמר: לא תשיך לאחיך, כך למדו מפי השמועה שזו אזהרה ללווה שלא ינשך למלוה.
רלז] שלא להשית יד בין לווה ומלוה ברבית לא להיות ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם. שנאמר: לא תשימון עליו נשך.
רלח] שלא לאחר פעולת שכיר. שנאמר: לא תלין פעולת שכיר וכו’.
רלט] שלא ימשכן בעל חוב בזרוע. שנאמר: לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו.
רמ] שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו. שנאמר: לא תשכב בעבוטו, כלומר לא תשכב ועבוטו עמך אלא תשיבנו לו בלילה הואיל והוא צריך לו בלילה.
רמא] שלא למשכן האלמנה. שנאמר: ולא תחבול בגד אלמנה.
רמב] שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש. שנאמר: לא יחבול רחים ורכב.
רמג] שלא לגנוב נפש מישראל. שנאמר: לא תגנוב, זה גונב נפש.
רמד] שלא לגנוב ממון. שנאמר: לא תגנובו, זו היא גניבת ממון.
רמה] שלא לגזול. שנאמר: לא תגזול.
רמו] שלא להשיג גבולות. שנאמר: לא תשיג גבול רעך.
רמז] שלא לעשוק. שנאמר: לא תעשוק את רעך.
רמח] שלא לכחש בממון חבירו. שנאמר: לא תכחשו.
רמט] שלא לישבע על כפירת ממון חבירו. שנאמר: ולא תשקרו, כלומר לא תשבע על שקר בממון שיש לחבירך בידך.
רנ] שלא יונה במקח וממכר. שנאמר: אל תונו איש את אחיו.
רנא] שלא יונה בדברים. שנאמר: ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זו אונאת דברים.
רנב] שלא להונות את הגר בדברים. שנאמר: וגר לא תונה.
רנג] שלא להונות את הגר במקח וממכר. שנאמר: ולא תלחצנו.
רנד] שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ. שנאמר: לא תסגיר עבד אל אדוניו.
רנה] שלא להונות עבד זה. שנאמר: עמך ישב בקרבך וכו' לא תוננו.
רנו] שלא לענות יתום ואלמנה. שנאמר: כל אלמנה ויתום לא תענון.
רנז] שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד. שנאמר: לא תעבוד בו עבודת עבד.
רנח] שלא למכור אותו ממכרת עבדים. שנאמר: לא ימכרו ממכרת עבד.
רנט] שלא לעבוד בעבד עברי בפרך. שנאמר: לא תרדה בו בפרך.
רס] שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך. שנאמר: לא ירדנו בפרך לעיניך.
רסא] שלא למכרו אמה עבריה לאחר. שנאמר: לא ימשל למכרה בבגדו בה.
רסב] שלא למנוע מאמה עבריה היעודה שאר כסות ועונה. שנאמר: שארה כסותה ועונתה לא יגרע, והוא הדין לשאר כל הנשים.
רסג] שלא למכור אשת יפת תואר. שנאמר: ומכר לא תמכרנה בכסף.
רסד] שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה. שנאמר: לא תתעמר בה.
רסה] שלא לחמוד. שנאמר: לא תחמד אשת רעך שדהו וכו’.
רסו] שלא להתאוות. שנאמר: לא תתאוה בית רעך.
רסז] שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו. שנאמר: וחרמש לא תניף וכו’.
רסח] שלא יקח השכיר יתר על אכילתו. שנאמר: ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל וכו’.
רסט] שלא יתעלם מן האבידה. שנאמר: לא תוכל להתעלם.
רע] שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך. שנאמר: לא תראה חמור שנאך וכו’.
רעא] שלא לעשות עול במדה. שנאמר: לא תעשו עול במשפט במדה, מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עול במשפט המדה.
רעב] שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן. שנאמר: לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה.
רעג] שלא לעוול המשפט. שנאמר: לא תעשו עול במשפט.
רעד] שלא ליקח שוחד. שנאמר: ושוחד לא תקח.
רעה] שלא לכבד גדול בדין. שנאמר: ולא תהדר פני גדול.
רעו] שלא יירא הדיין בדין מאדם רע. שנאמר: לא תגורו מפני איש.
רעז] שלא לרחם על עני בדין. שנאמר: ודל לא תהדר בריבו.
רעח] שלא להטות משפט אדם חוטא. שנאמר: לא תטה משפט אביונך, למדו מפי השמועה שזה אביון במצוות.
רעט] שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות. שנאמר: לא תחוס עיניך וכו’.
רפ] שלא להטות משפט גרים ויתומים. שנאמר: לא תטה משפט גר יתום.
רפא] שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חבירו עמו. שנאמר: לא תשא שמע שוא.
רפב] שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד. שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות.
רפג] שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות. שנאמר: לא תענה על ריב לנטות.
השגת הראב”ד: שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות. שנאמר: לא תענה על ריב לנטות. א”א [אמר אברהם]: אין זה כלום שהרי בגמר דין חוזר.
רפד] שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדיני תורה אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות. שנאמר: לא תכירו פנים במשפט.
רפה] שלא להעיד בשקר. שנאמר: לא תענה ברעך עד שקר.
רפו] שלא יעיד בעל עבירה. שנאמר: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.
רפז] שלא יעיד קרוב. שנאמר: לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, מפי השמועה, שלא יומתו אבות בעדות בנים והוא הדין לשאר הקרובים.
רפח] שלא לכרות הדין על פי עד אחד. שנאמר: לא יקום עד אחד באיש.
רפט] שלא להרוג נקי. שנאמר: לא תרצח.
רצ] שלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר. שנאמר: ונקי וצדיק אל תהרוג.
רצא] שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות. שנאמר: ועד לא יענה בנפש.
רצב] שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין. שנאמר: ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה.
רצג] שלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערותו. שנאמר: וקצותה את כפה לא תחוס עינך.
רצד] שלא לענוש האנוס. שנאמר: ולנערה לא תעשה דבר.
רצה] שלא ליקח כופר מן הרוצח. שנאמר: ולא תקחו כופר לנפש רוצח.
רצו] שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה. שנאמר: ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו.
רצז] שלא לעמוד על הדם. שנאמר: לא תעמוד על דם רעך.
רצח] שלא להניח מכשול. שנאמר: ולא תשים דמים בביתך.
רצט] שלא להכשיל תם בדרך. שנאמר: ולפני עור לא תתן מכשול.
ש] שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות. שנאמר: לא יוסיף פן יוסיף.
שא] שלא לרגל. שנאמר: לא תלך רכיל בעמך.
שב] שלא לשנוא בלב. שנאמר: לא תשנא את אחיך בלבבך.
שג] שלא להלבין פני אדם מישראל. שנאמר: הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
שד] שלא לנקום. שנאמר: לא תקום.
שה] שלא לנטור. שנאמר: ולא תטור.
שו] שלא ליקח אם עם הבנים. שנאמר: לא תקח האם על הבנים.
שז] שלא לגלח שער הנתק. שנאמר: ואת הנתק לא יגלח.
שח] שלא לתלוש סימני צרעת. שנאמר: השמר בנגע הצרעת.
שט] שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן. שנאמר: אשר לא יעבד בו ולא יזרע.
שי] שלא יתחייב חתן בדבר מצרכי רבים כל שנתו כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן. שנאמר: לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר.
שיא] שלא להחיות מכשף. שנאמר: מכשפה לא תחיה.
שיב] שלא להמרות על פי בית דין. שנאמר: לא תסור מכל הדבר.
שיג] שלא להוסיף על מצוות התורה בין תורה שבכתב בין בפירושה שקבלו על פה. שנאמר: את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו.
שיד] שלא לגרוע מכל מצוות התורה. שנאמר: ולא תגרעו ממנו.
שטו] שלא לקלל הדיין. שנאמר: אלהים לא תקלל.
שיו] שלא לקלל הנשיא והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל. שנאמר: ונשיא בעמך לא תאר.
שיז] שלא לקלל אחד משאר ישראל. שנאמר: לא תקלל חרש.
שיח] שלא לקלל אב ואם. שנאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת.
שיט] שלא להכות אב ואם. שנאמר: ומכה אביו ואמו מות יומת.
שכ] שלא לעשות מלאכה בשבת. שנאמר: לא תעשה כל מלאכה.
שכא] שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת. שנאמר: אל יצא איש ממקומו.
שכב] שלא לענוש בשבת. שנאמר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו'.
שכג] שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח. שנאמר: כל מלאכה לא יעשה בהם.
שכד] שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח. שנאמר: כל מלאכה לא יעשה בהם.
שכה] שלא לעשות מלאכה בחג השבועות. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שכו] שלא לעשות מלאכה באחד לחדש השביעי. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שכז] שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים. שנאמר: בו וכל מלאכה לא תעשו.
שכח] שלא לעשות מלאכה בראשון של חג. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שכט] שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג. שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו.
של] שלא לגלות ערות אם. שנאמר: אמך היא לא תגלה ערותה.
שלא] שלא לגלות ערות אשת אב. שנאמר: ערות אשת אביך לא תגלה.
שלב] שלא לגלות ערות אחות. שנאמר: ערות אחותך בת אביך וכו' לא תגלה.
שלג] שלא לגלות ערות אחות מן האב ומן האם. שנאמר: ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה.
שלד] שלא לגלות ערות בת הבן. שנאמר: ערות בת בנך וכו’.
שלה] שלא לגלות ערות בת הבת. שנאמר: או בת בתך לא תגלה ערותן.
שלו] * שלא לגלות ערות הבת, ולמה לא נתפרשה בתורה מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאסור הבת מגופי תורה כשאר עריות.
שלז] שלא לגלות ערות אשה ובתה. שנאמר: ערות אשה ובתה לא תגלה.
שלח] שלא לגלות ערות אשה ובת בנה. שנאמר: את בת בנה וכו’.
שלט] שלא לגלות ערות אשה ובת בתה. שנאמר: ואת בת בתה לא תקח וכו’.
שמ] שלא לגלות ערות אחות האב. שנאמר: ערות אחות אביך לא תגלה.
שמא] שלא לגלות ערות אחות האם. שנאמר: ערות אחות אמך לא תגלה.
שמב] שלא לגלות ערות אשת אחי האב. שנאמר: אל אשתו לא תקרב דדתך היא.
שמג] שלא לגלות ערות אשת הבן. שנאמר: ערות כלתך לא תגלה.
שמד] שלא לגלות ערות אשת אח. שנאמר: ערות אשת אחיך לא תגלה.
שמה] שלא לגלות ערות אחות אשה. שנאמר: ואשה אל אחותה לא תקח.
שמו] שלא לגלות ערות נדה. שנאמר: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.
שמז] שלא לגלות ערות אשת איש. שנאמר: ואל אשת עמיתך.
שמח] שלא לשכב עם בהמה. שנאמר: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה.
שמט] שלא תביא אשה בהמה עליה. שנאמר: ואשה לא תעמד לפני בהמה וכו’.
שנ] שלא לשכב עם זכור. שנאמר: ואת זכר לא תשכב.
שנא] שלא לגלות ערות האב עצמו. שנאמר: ערות אביך לא תגלה.
שנב] שלא לגלות ערות אחי האב עצמו. שנאמר: ערות אחי אביך לא תגלה.
שנג] שלא לקרב לעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה. שנאמר: אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערוה.
שנד] שלא ישא ממזר בת ישראל. שנאמר: לא יבא ממזר בקהל ה’.
שנה] שלא תהיה קדשה והיא הנבעלת בלא כתובה וקדושין. שנאמר: לא תהיה קדשה.
שנו] שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר. שנאמר: לא יוכל בעלה וכו’.
שנז] שלא תנשא היבמה לאחר חוץ מיבמה. שנאמר: לא תהיה אשת המת החוצה.
שנח] שלא יגרש האונס אנוסתו. שנאמר: לא יוכל שלחה כל ימיו.
שנט] שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו. שנאמר: בו לא יוכל לשלחה כל ימיו.
שס] שלא יקח סריס בת ישראל. שנאמר: לא יבא פצוע דכא וכו’.
שסא] שלא לסרס זכר מכל המינים לא אדם ולא בהמה חיה ועוף. שנאמר: ובארצכם לא תעשו.
שסב] שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים. שנאמר: לא תוכל לתת עליך איש נכרי.
שסג] שלא ירבה המלך סוסים. שנאמר: לא ירבה לו סוסים.
שסד] שלא ירבה המלך נשים. שנאמר: ולא ירבה לו נשים.
שסה] שלא ירבה לו כסף וזהב. שנאמר: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.


אלו הם שש מאות ושלש עשרה מצוות. שנאמרו לו למשה בסיני הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן, וכל אותן הכללות והפרטות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה היא תורה שבעל פה שקבלו בית דין מפי בית דין: ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל כגון מקרא מגלה ונר חנוכה ותענית תשעה באב וידים ועירובין. ויש לכל מצוה מאלו פירושין ודקדוקין. והכל יתבאר בחבור זה: כל אלו המצוות שנתחדשו חייבין אנו לקבלם ולשמרם. שנאמר: לא תסור מכל הדבר וכו', ואינם תוספת על מצוות התורה. ועל מה הזהירה תורה לא תוסף ולא תגרע, שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקב"ה צוהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלש עשרה מצוות: אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה או דרך הוראה או דרך גזרה אין זו תוספת שהרי לא אמרו שהקב"ה צוה לעשות ערוב או לקרות המגלה בעונתה, ואילו אמרו כן היו מוסיפין על התורה: אלא כך אנו אומרין, שהנביאים עם בית דין תקנו וצוו לקרות המגלה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועינו, כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה’ אלהינו בכל קראנו אליו. ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים בין עשה בין לא תעשה: