תלו. לאבד עבודה זרה ומשמשיה - ספר החינוך
שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כולם בכל מיני איבוד: בשברון, ובשריפה, בהריסה, ובכריתה, כל מין במה שראוי לו. כלומר, במה שיהיה יותר משחית וממהר בחורבנו, והכונה שלא נניח רושם לעבודה זרה.
ועל זה נאמר
(דברים יב ב) אבד תאבדון את כל המקומות וגו', ונאמר גם כן, כי
(שם ז ה) אם כה וגו' מזבחותיהם תתצון.
ואמר עוד
(שם יב ג) ונתצתם את מזבחתם. וגו'. והראיה שזה מצות עשה, מה שאמר בסנהדרין
(צ, א) בעבודה זרה מאי מצות עשה איכא, כלומר לאבדה
? תרגמה רב חסדא: ונתצתם וגו'.
ולשון ספרי מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב אדם לקצצה
? תלמוד לומר אבד תאבדון וגו' ונאמר שם עוד ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצוה לרדוף אחריהם ואי אתה מצוה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ.
למחות שם עבודה זרה וכל זכרה מן העולם.
ודיניה כלולים בפשט הכתוב.
שמצוה עלינו לאבד שם עבודה זרה אם יש כוח בידינו, אבל אין אנו חייבין לרדוף אחריה לאבדה, אלא בארץ ישראל בזמן שידינו תקיפה על עובדיה. והעובר על זה ולא איבדה כל זמן שיש סיפק בידו - ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
