תקכ. מצוה להכין שש ערי מקלט - ספר החינוך

להבדיל שש ערי מקלט מערי הלוים, שתהיינה מועדות לנוס שמה מכה נפש בשגגה, ושיתקנו הדרכים לעומת הערים ויתישרו.
וכעניין שאמרו זכרונם לברכה (מכות י, ב), ש'מקלט' 'מקלט' היו כותבין בפרשת הדרכים, ומפנים הדרכים שלא יהא בהן דבר שיאחר הבורח מן המרוצה. ועל זה נאמר (דברים יט ג) "תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך" וגו'.

שורש מצוה זו ידוע וברור, שהוא כדי שלא יומת ההורג שוגג על ידי גואלי הדם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה כי שש ערים אלה שלוש מהן הבדיל משה רבנו עליו השלום, בעבר הירדן, ושלוש הבדיל יהושע בארץ כנען, ולא קלטו של משה, עד שהובדלו השלוש של יהושע. ואם כן, למה הבדילן משה? אמר: המצוה שבאה לידי אקימנה. ובימי מלך המשיח נוסיף עוד שלוש, שנאמר "ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה" וגו'.

ואמרו זכרונם לברכה שכל ערי הלוים היו קולטות, שנאמר ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים וגו' הקישן הכתוב כולן. אבל הֶפרש זה היה ביניהם, שערי מקלט קולטות, בין לדעת בין שלא לדעת, ושאר ערי הלוים אינן קולטות אלא לדעת. ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר בית, ובשאר הערים נותן שכר בית. ואמרו זכרונם לברכה (ב''ב ק, ב) שרוחב דרך עיר מקלט צריך שלושים ושתים אמות, ובחמשה עשר באדר, בית דין שולחין שלוחים, לתקן את הדרכים, ואם נתרשלו בדבר כאלו שפכו דמים. ואמרו זכרונם לברכה (מכות יא, ב) שכל עיר הקולטת תחומה קולט.
ויתר פרטי המצוה בסנהדרין ומכות ושקלים וסוטה.

ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרויים על אדמתן
והיא מן המצות המוטלות על המלך, ועל הצבור כולן.

המצווה בכל הספרים