סג. שלא להונות הגר בדברים - ספר החינוך

שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתנו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר (שמות כא ב) וגר לא תונה.

ואף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה כיון שנכנס בדתינו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב (ויקרא יט לג) ''לא תונו'' פעם אחרת, לפי שעניין ההונאה אליו קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעים עלבונו.

ועוד טעם אחר בו, שיש בו חשש שלא יחזור לסורו מכעס הבזיונות. ואמרו בספרא (קדושים ח) שלא תאמר לו "אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה".

משורשי המצוה
מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכוחנו לעשות לרעה, על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, ויש כוח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים, כאלו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת ומעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב, וישלם בנו חפץ ה’ יתברך שחפץ להטיב.

דיני המצוה
כגון רוב האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה עליו, והודיעונו להזהירנו עוד בדבר שבעשרים ואחד מקומות הזהירה התורה עליו (ב''מ, לט ב, ע''ש). וכתבו גם כן לחיזוק המצוה, שבאותו לשון שנצטוינו באהבת המקום, נצטוינו באהבת הגר, שבאהבת המקום כתיב ואהבת את ה’ ובגר כתיב ואהבתם את הגר. והרבה דברים כאלו במדרשים ובקצת מקומות בגמרא. (ח''ה סימן ש''ז)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה וביזהו, עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.

המצווה בכל הספרים