עא. שלא לקלל הנשיא - ספר החינוך
שלא לקלל את הנשיא, שנאמר
(שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאור.
ובא הפירוש
(רמב''ם סנהדרין כו א) שהנשיא זה המלך. ואמנם זה הלאו כולל גם כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה, שנקרא נשיא גם כן, לפי שכונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל בין ממשלת מלכות בין ממשלת התורה.
לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, ולא יסכימו כולם לעולם לדעה אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות.
ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם, אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רבה ופעם ההפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת, או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקללו אפילו שלא בפניו, וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו, הוא סוף מעשהו, והמחלוקת כבר עליו, אמרנו ההפסד הנמצא בשבילו.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(שבועות לה, ב) שאין חייב עליו אלא המקללו בשם או בכינוי. ושהמקללו לוקה שלוש מלקיות, משום אלהים לא תקלל, ומשום ונשיא בעמך לא תאור, ומשום לא תקלל חרש
(ויקרא יט יד) שהוא לאו כולל כל ישראל.
ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין
(שם).
ובכל מקום שנהיה עם מלכנו או עם ראש סנהדרי גדולה. והעובר עליה וקיללו בשם או בכינוי, לוקה שלוש מלקיות. ואם בן הנשיא קיללו לוקה ארבע, שלוש שאמרנו, ואחד משום מקלל אביו.
המצווה בכל הספרים