קכג. מצות קורבן עולה ויורד - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
להקריב קורבן עולה ויורד על חטאים מיוחדים, והם,
טומאת מקדש, כלומר, אדם שהוא טמא באב הטומאה, ונכנס למקדש בשגגה, ו
טומאת קודשיו, גם כן שהוא טמא ואכל בשר קודש בשגגה. ו
שבועת ביטוי, כלומר, שנשבע לשקר על דבר לעשות או שלא לעשות, ושאר צדדי שבועת ביטוי הידועים, ועובר עליה בשגגה. וכן
שבועת העדות, כלומר, שנשבע לחברו שאינו יודע לו עדות בין בשוגג בין במזיד.
על אלו החטאים חייב אדם להביא
קורבן עולה ויורד. כלומר, לפי עושרו ועוניו של אדם, כמו שמפורש בכתוב, שנאמר
(ויקרא ה א) ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. כלומר, קול שבועה שהשביעוהו אם יודע עדות, אם לא יגיד ונשא עונו, וסוף העניין והביא את אשמו, ולא נאמר שם ונעלם ממנו, ללמד שחייב בקורבן בין בשוגג בין במזיד.
וכתיב ב
טומאת מקדש וקודשיו או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'. ונעלם ממנו וגו'. ונאמר על הכל בסוף העניין והביא את אשמו. ולא בא בכתוב מפורש שחיוב הטמא שנאמר שם יהיה בהכנסו במקדש או באוכלו בשר קודש, אלא מפי השמועה שמענו
(שבועות ו ב) שהוא מדבר על זה. ואף על פי שהדבר מפי הקבלה, מצאנו בפירוש במקום אחר חיוב כרת לטמא שאכל קודש או נכנס במקדש, שנאמר
(שם ז כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה’ וטומאתו עליו ונכרתה וגו'. וכתוב אחר אומר בטמא הנכנס למקדש
(במדבר יט כ) כי את מקדש ה’ טמא ונכרתה. ואחר שנכתוב כרת בזדונן, יש קורבן בשגגתן, עם הכלל שלנו שכל שבזדונו כרת יש בשגגתו חטאת. וכתיב ב
שבועת ביטוי (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' ונעלם ממנו וגו', והביא את אשמו. ומנין שהחיוב בה
(בם) בקורבן עולה ויורד, שכתוב שם בפרשה
(שם ה יא) ואם לא תשיג ידו וגו'.
כבר אמרנו
(מצוה צה) כי עניין הקורבן להזכיר ולהשיב החושב אל לבו בכוח הפעלה כי הרע מעשיו, ושיבקש מחילה לאל על העשוי, ויזהר על העתיד. ומחכמתו ברוך הוא ובידיעתו קלות שכל בני איש ומיעוט הבנתם ודלות כוחם, הקל עליהם הכפרה בחטאים האלה הנזכרים להיותם כפי עושר בני אדם ועוניים, לפי שכשלונם קרוב אצל בני אדם, שאין ספק כי
(כל) חטא הלשון קרוב ותמידי יותר מחטא המעשה, וזה יספיק לך על
השבועות.
גם על עניין
טומאת מקדש וקודשיו ידוע שהכשלון מצוי בו, שעניין הטהרה קשה מאוד על כל אדם לשומרו עד שיש לו להיזהר לאדם הטהור מהתקרב אצל בני אדם מחשש הטומאה, ויאריך העניין אם באתי לכתוב מכמה צדדין הכשלונות המצוין בו, ואולם ידוע הוא לכל מבין.
ומן השורש הזה שאמרנו שהכשלון קרוב בעניינים אלה, הקל להם עוד ב
שבועת העדות להיותם מביאים כפרה בין על שוגג או מזיד, לפי שעניין העדות הוא תמידי ביותר ויצר לב האדם רע, ותולין השקר בשכחה ולא יכוונו עדותם. גם יש מן הבריות שאין משגיחין כל כך ברעה הגדולה שעושין בהטית כוון העדות, אחר שבידיהם לא יגזלו ולא יחמסו, אף על פי שבסיבתן אדם עשוק ורצוץ, לא יתנו לב על זה. ועל כן מהתמדת העניין וקלותו בעיני המון העם היה מחסדיו ברוך הוא להיות בו כפרה, בין על שוגג בין מזיד.
ואולם המבין בבני אדם יודע, כי כל אשר ירחיקנו האל ממנו אף על פי שנתן הדבר לכפרה, ראוי לנו להרחיקו תכלית הרחוק. והעניין הוא כאלו יודיע האל ברוך הוא אל בני אדם: דבר פלוני אין רצוני שתעשו אותו בשום פנים, ואולם הנכשל מכם ויעבר עליה יעשה תשובה בכל כוחו ויגדר עצמו בהרבה גדרים ויביא קורבן לקבוע הדבר בלבו שלא יכשל בו עוד. ומכל מקום לא ניצל האיש ההוא שעבר על מצות בוראו.
שכל אחד מארבעה חטאים אלה מחייב עושהו להביא כשבה או שעירה, כדין חטאת קבועה הידוע, ואינו נפטר בעוף או בקמח אלא אם כן הוא עני. ואם הוא עני והביא כשבה או שעירה לא יצא ידי חובתו. והטעם, לפי שאחר שריחם האל ברוך הוא עליו ופטרו בכך, אינו בדין שידחק עצמו להביא ביותר ממה שתשיג ידו. ובזה יקנה כל מבין עצה לבלתי עשות הוצאות ביותר מן הראוי לו לפי ממונו, יען כי בו סיבה לגזול את הבריות כשמבקש לימודו ואינו מוצא.
ואמרו
(כריתות כז ב) גם כן שמי שהיה עשיר והפריש מעות ליקח בהם כשבה או שעירה, והעני וצריך למעות, יקח שתי תורים או שני בני יונה ויאמר הרי מעות הללו מחללין על עופות אלו, ואחר כך יהנה בכל המעות. וכן אם הפריש מעות לעופות והעני וצריך להם, מחללו על עשירית איפה קמח, ונהנה בהן. וכן עני שהפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר, מוסיף עליהן ומביא כשבה או שעירה. ועשיר נקרא לעניין זה כל זמן שיש לו.
וחיוב קרבנות אלו
(שבועות לא ב) דוקא בשוגג, ובשבועת העדות אפילו במזיד. אבל באנוס, אין בו חיוב קורבן באחד מהם, שכל אנוס התורה פטרתו מכל חיוב. והצדדין שהן בשבועות, שהאדם נקרא אנוס ופטור או שוגג וחייב, והצדדין שאינו מתחייב בו אלא קורבן אחד אפילו על כמה שבועות, או קורבן אחד על כל שבועה ושבועה, וכן בעניין קורבן טומאת מקדש וטומאת קודשיו הצדדין שיש בהן לחיוב ולפטור,
צד החיוב יהיה כשיש לו לחוטא ידיעת הטומאה והקודש או מקדש תחילה וכן בסוף והעלם בינתים.
כיצד
? נטמא וידע שנטמא, ובא לידו בשר קודש, ויודע שהוא בשר קודש, או בא ליכנס למקדש ויודע שהוא מקדש, שעכשו יש לו ידיעה מן הטומאה ומן הקודש בתחילה ואחר כך יש העלמה ששכח טומאתו וחשב שהוא טהור. וכן נמי שנעלמו ממנו הקודש או המקדש וחשבן לחולין, ואכל מן הקודש או נכנס למקדש, שזהו העלם בינתים, ואחר כך נודע לו שטמא היה או שבשר קודש או מקדש היו, שזהו ידיעה בסוף, בעניין זה מביא קורבן. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה
(שם ב א) ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בינתים.
וצד הפטור הוא (כגון) כשנטמא ולא ידע שנטמא, ונכנס למקדש או אכל בשר קודש ואחר כך נודע לו שנטמא, בעניין זה הוא פטור מקורבן. ודין זה אינו כשאר חייבי כריתות שבתורה, שבשאר הכריתות מכיון שידע בסוף אף על פי שבתחילה לא ידע חייב קורבן. והכתוב מכריע בכאן לדון כן. דכתיב בטומאת מקדש וקדשיו
(ויקרא ה ב) ונעלם ממנו. מכלל שהיתה לו שעת ידיעה בתחלה. ונאמר אחרי כן 'והוא ידע', הא למדת שצריך ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים. אבל בשאר חייבי כריתות כתיב
(שם ד כז כח) בעשותה אחת ממצות ה’ אשר לא תעשינה וגו' או הודע אליו חטאתו. כלומר מכיון שידע בסוף, אף על פי שלא ידע בתחלה, שהרי אין כתוב שם ונעלם שנלמד ממנו ידיעה בתחלה.
ומעניין המצוה גם כן מה שאמרו
(שבועות שם) שמי שיש לו ידיעה בתחילה ולא בסוף, שאין יכול להביא כפרה כמו שאמרו ששעיר של יום הכפורים הנעשה בפנים ויום הכפורים בעצמו תולין אותו עד שיודע לו ויביא קורבן כפרתו. ושאין לו ידיעה בתחילה אבל יש לו ידיעה בסוף, שאמרנו שאינו מביא קורבן לעולם, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפרין עליו. ועל שאין בו ידיעה לא תחילה ולא סוף, שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרין עליו. ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, פר כהן גדול של יום הכפורים מכפר אם המזיד מן הכהנים. ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. שנאמר
(שם טז טז) וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל.
ומה שאמרו זכרונם לברכה
(הוריות ט א) כי בארבעה חטאים אלה הכל שוין בהן בקורבן, מלך וכהן משיח והדיוט, שאין חילוק ביניהם בקרבנם אלא במצוות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה, אבל באלו שחיובן עולה ויורד הכל שוין בהן.
ויתר פרטיה מבוארים בכרתות ושבועות.
חוץ מקורבן שבועות העדות, שאינו נוהג בנקבות, שאינן בתורת עדות, כמו שכתבנו למעלה
(מצוה קכב). ועובר עליה ולא הקריב קרבנו על אחת מאלה, ביטל עשה.
המצווה בכל הספרים
