רנו. שלא לעשות מעשה ידעוני - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נעשה מעשה הידעוני, שנאמר (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים.

ופרש הרמב''ם זכרונו לברכה, וזה לשונו
שהעניין הוא שיקח עצם עוף ששמו ידוע, וישימהו בפיו ויקטר לו במיני קטורת וישביע השבעות ויעשה פעולות, עד שיתחבר לו עניין מחולי הנופל, כמו החולי הנקרא סובא''ת וידבר בעתידות. וכן אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין סה, א) ידעוני מניח עצם ידוע בתוך פיו והוא מדבר מאליו.
ואל תחשב שזה הוא לאו שבכללות, שהוא כבר הפרישם כשזכר העונש אמר אוב או ידעוני, וחייב על כל אחת משניהם סקילה וכרת למזיד, והוא אומרו (שם כ כז) ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגו'. ולשון ספרא (קדושים י א) לפי שהוא אומר ואיש או אשה וגו', עונש שמענו אזהרה מנין? תלמוד לומר אל תפנו אל האבות ואל הידעונים. כל עניין ידעוני יגיד עליו רעו אוב שכתבנו (מצוה רנה). ושם בסנהדרין פרק שישי יתבארו דיניו גם כן.

המצווה בכל הספרים