מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



שב. מצות קורבן העומר של שעורים - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של שאר ימי הפסח כבש בן שנתו לעולה, ועומר אחד של שעורים הנקרא עומר התנופה. שנאמר (ויקרא כג י יא) כי תבואו אל הארץ וגו' והבאתם את עומר ראשית קצירכם וגו' והניף את העומר לפני ה' ממחרת השבת. ותרגם אונקלוס: מבתר יומא טבא. כלומר, ביום שני של פסח, שהרי בפסח אירי בפרשה שלמעלה מזה, ונאמר שם ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו וגו'.

וקורבן זה של עומר נקרא מנחת בכורים, ואליה הוא הרמז באמרו יתברך, ואם תקריב מנחת בכורים לה’, אביב קלוי באש וגו' (ויקרא כ יד). ולשון מכלתא (משפטים סי' קפב) כל אם ואם שבתורה רשות וכו'. חוץ משלושה שהם חובה וזה אחד מהם. ואמרו שם, אתה אומר חובה או אינו אלה רשות? תלמוד לומר תקריב מנחת בכוריך חובה ולא רשות.

ועניין המנחה כן (מנחות סג, ב): שהיו מביאין שלושה סאין שעורים ומוציאין מן הכל עשרון אחד שהוא מנופה בשלוש עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם, וחייב בחלה ופטור מן המעשרות, ולוקחין זה העשרון של סולת השעורים ובוללין אותו בלוג שמן ונותנין עליו קומץ לבונה כשאר המנחות ומניפו הכהן במזרח, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, ומגישו כנגד חודה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות, וקומץ ומקטיר, והשאר נאכל לכהנים כשירי כל המנחות (שם סז ב).

משורשי המצוה
כדי שנתבונן מתוך המעשה החסד הגדול שעושה ה’ ברוך הוא עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה, לכן ראוי לנו שנקריב לו ברוך הוא ממנה למען נזכיר חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה, ומתוך שנהיה ראויין לברכה בהכשר מעשינו לפניו, תתברך תבואתנו וישלם חפץ ה’ בנו, שחפץ מרוב טובו בברכת בריותיו. ונצטוינו בזה בשני של פסח ולא בראשון כדי שלא נערב שמחה בשמחה, כי הראשון נכון לזכר הנס הגדול שהוציאנו ברוך הוא מעבדות לחרות ומיגון לשמחה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם סח ב) שמצותו של עומר להביאו מן השעורים, ולא מן החטים, ולא מכוסמין ושיבלת שועל ושיפון, ומן הקרוב לירושלים שביכר תחילה, היו מביאין אותו ממקום אחר מארץ ישראל. ומצוותו להיקצר בלילה בליל ששה עשר בניסן, בין בחול בין בשבת, ומצותו להביאו מן הלח, פירוש כדי שיהיה נראה וניכר יותר לעין ביכורו, וכל העירות הסמוכות לשם מתכנסות, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. וכל זה מן השורש שכתבנו, כדי שיתנו לבם לדבר ה’ יתברך מתוך המעשה והשמחה.

ושלוש סאין אלו היו קוצרין אותן בשלושה אנשים, ושלוש קופות ושלוש מגלות (שם סג ב, סה א).
וכיון שחשכה, אומר הקוצר לעומדים שם: בא השמש? אומרים לו 'הן' שלוש פעמים, מגל זו? אומרים 'הן', וכן שלוש פעמים. קופה זו? אומרים 'הן', וכן, שלוש פעמים. אקצור? אומרים לו 'קצור' שלוש פעמים. וכל כך למה? מפני הטועין שיצאו מכלל ישראל בבית שני, והיו אומרים, שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת, שהוא שבת בראשית
ויתר פרטיה, מתבארים משלם ממנחות [הלכות תמידין ומוספין פ''ז].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים
ואפילו ישראלים חייבין להשתדל במצוה זו, שהרי שלוחי בית דין יוצאין ועושין כריכות בשדות מערב יום טוב, וכמו שמפורש שם במנחות (סה א). אבל מכל מקום עיקר החיוב היא ההקרבה והתנופה וההגשה והקמיצה וההקטרה, וכל זה בכהנים. ומכל מקום כיון שיש בה חלק לכל ישראל, ויסוד המצוה הוא מפני חידוש התבואה שהוא הדבר הצריך לכל יש לנו לכתבה בחשבון המצות המוטלות על כל בני ישראל.

המצווה בכל הספרים