שמ. מצות השבת קרקע לבעליהן ביובל - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

להשיב כל הקרקעות בין בית בין שדה וכרם ופרדסין בשנת היובל לבעליהן בלא כסף ובלא מחיר, שנאמר (ויקרא כד כד) ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ. כלומר, בכל ארץ ישראל, שהיא אחזתכם, גאלה תתנו לארץ.
ועניין הגאולה באר הכתוב, שהיא חזרת הקרקע לבעליו, וכמו שכתוב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בראש הסדר (מצוה של).

מדיני המצוה
קצתם מבוארים בכתוב איך יהיה דין המוכר עם הקונה כשירצה לפדות נחלתו הנמכרת קודם שנת היובל. והחילוק שבאר הכתוב שהוא בין מוכר בית בעיר חומה למוכר אותו בערי הפרזות, שנקראת בלשון הכתוב ערי החצרים. שדין בתי ערי הפרזות כדין השדות.

ועוד אמרו זכרונם לברכה (ערכין לא, א) במצוה זו, שאם מכר בית בבתי ערי חומה לאחד, ומכרה הלוקח ראשון לשני בתוך השנה, מונין לראשון, וכיון ששלמה שנה לראשון הוחלט הבית לשני. מפני שעניין מוכר בית בבתי ערי חומה שהוא מוחלט לשנה, כעניין קנס הוא שקנסה התורה למוכר, מפני חיבת הארץ, ומכיון שעמד ביד זולתו שנה, ראוי הוא שיחולט גם ביד השני. ועוד, שהראשון מכר לשני כל זכות שלו, ואלו עמדה שנה שלמה ביד הראשון, כבר היתה מחולטת בידו.

ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם ב) גם כן, שאם הגיע יום שנים עשר חודש ולא נמצא הלוקח [לפדות ממנו, הרי זה מניח מעותיו בבית דין, ושובר את הדלת ונכנס לבית, ואמתי שיבוא הלוקח] יבוא ויטול מעותיו.
ומה שאמרו שהמוכר בית בערי חומה והגיע יובל בתוך שנת המכר שאינו חוזר מיד ביובל, אלא דינו כמו בשאר שנים שבתוך שני היובל, שהוא נחלט לשנה אם אין המוכר רוצה לגאלה.
ומה שאמרו (שם לג, א) שהמוכר בית בערי החצרים, שאם רצה לגאול מיד, גואל כדין בית בבתי ערי חומה, ואם לא רצה לגאול מיד גואל אותה אפילו אחר שנה כדין שדות, דכח יפה שבשדות ושבבתי ערי חומה יש להן.
ומה שאמרו (שם לב א) שכל שהוא לפנים מן החומה, כגון גנות, מרחצאות ושובכות דינם כבתים, דמכתוב 'אשר בעיר' - ריבה הכל. אבל אם היו שדות בתוך העיר דינן כשדות שחוץ לעיר, שנאמר וקם הבית. כלומר, בית וכל הדומה לבית, כגון מרחצאות ושובכות ואף פרדסין, אבל לא שדות.
ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע אינו נקרא בית, ולפיכך אינו נחלט. ובירושלים אין הבית נחלט בה. ועיר שגגותיה חומתה אין דינה כמוקפת חומה, אלא בעינן שתהיה לה חומה מלבד גגותיה, ובעינן גם כן שהקיפה חומה תחילה ואחר כך נתישבה, אבל נתישבה ואחר כך הקיפה אין זו עיר חומה. ואין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעה שכבש יהושע את הארץ.

וכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת עיר חומה, וכשעלה עזרה בביאה שניה נתקדשו כל הערים המקפות חומה באותה העת, מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שניה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף בימי עזרא כן.
וכן כשיבוא משיח בביאה שלישית, נתחיל למנות שמיטין ויובלות ויתקדשו בתי ערי חומה שיהיו מוקפין באותה העת, ויתחייב כל מקום שנכבש במעשרות, שנאמר (דברים ל ה) והביאך ה’ אלהיך וגו' ואמרו (שם ב), מקיש ירושתך לירושת אבותיך וכו'
ויתר פרטיה מבוארים במסכת ערכין [ה' שמיטה פי''ב].

ונוהגת בזכרים ונקבות
בארץ ישראל ובזמן שהיובל נוהג. וכבר כתבתי למעלה באיזה זמן היובל נוהג, והוא בזמן שכל ישראל על אדמתן ביישובן. והעובר על זה וכבש הקרקע שבידו ולא החזירו לבעליו, ביטל עשה זה, ועונשו גדול מאוד, כאלו כופר במעשה בראשית.

המצווה בכל הספרים