מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



שעז. מצות גילוח הנזיר והבאת קרבנותיו - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שיגלח הנזיר שערו ויביא קרבנות כשישלים נזירותו, וכן כשיטמא, שנאמר וביום מלאת ימי נזרו וגו' וכן וכי ימות מת עליו וגו'.
ואמרו בספרא (מצורע ב, ו) שלושה מגלחין ותגלחתן מצוה, הנזיר והמצורע והלוים, אולם שלושה אלה אינם שוים לכל דבריהם, שגלוח הלוים היה לשעה במדבר ואינה נוהגת לדורות וגלוח מצורע ונזיר מצוה ונוהגת לדורות.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (סה''מ עשה צג) ששני גילוחים אלו של נזיר, שהן גילוח טומאה וגילוח טהרה אין ראוי למנותן כי אם מצוה אחת, לפי שעניין גילוח הטומאה אינו מצוה בפני עצמה כלל, אלא דין מדיני הנזירות הוא, שביאר הכתוב שאם נטמא הנזיר בימי הנזירות שיגלח ויביא קורבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כבתחילה מנין כל ימי הנזירות שאסר על נפשו, כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והן מצוה אחת, ואחר שאין זה עיקר המצוה אלא דין מדיניה, אין ראוי למנותו מצוה בפני עצמה, וכמו שבאר הרב זכרונו לברכה בספר המצות שלו בעיקר השביעי.
ובסדר זאת תהיה (מצוה קעד) כתבתי גם כן בשם הרב זכרונו לברכה, מה היא הסיבה במנותנו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת, ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצות, ושם תראנו מבאר אם תרצה ללמד.

משורשי מצוה זו
של גלוח כל השער במלאת ימי הנזירות והבאת הקרבנות כתבתי בכלל שורש מצוה הקודמת (שעד) מה שידעתי.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מדות ב, ה) היכן מגלח שערו? בעזרת נשים. ולשכת נזירים היתה שם בקרן דרומית מזרחית, ושם מבשלים שלמיהם ומשליכין שערן לאש. ואם גילח במדינה יצא, ובכל מקום שמגלח תחת הדוד משליך שערו, ואינו מגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח, שנאמר (במדבר ו יח) פתח אהל מועד, ואין פירוש הכתוב שיגלח כנגד הפתח, שבזיון מקדש יהיה בזה.

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה במצוה זו (נזיר מו א) נזיר ממרט אינו צריך להעביר תער, ואף על פי שאין לו שער, וכן אם אין לו כפים הרי זה מקריב קרבנותיו ושותה יין אחר כן ומטמא, ואפילו יש לו שער, מכיון שהביא קרבנותיו, אף על פי שלא גילח אין התגלחת מעכבת, ושותה ומטמא לערב. דמשנזרק עליו אחד מן הדמים מקרבנותיו הותר, אף על פי שלא נתן על כפיו ולא הניף, שכל הדברים האלה למצוה ולא לעכוב, ואף על פי שאין התגלחת מעכבת מצוה לגלח אפילו לאחר זמן מרובה.
ונזיר שגלח בלא תער או שגלח בתער ושיר שתי שערות לא עשה ולא כלום, ולא קים מצות גלוח, בין נזיר טהור, בין נזיר טמא.
גלח על השלמים ונמצא פסול, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו. גילח על שלושת הבהמות שהוא מקריב, ונמצאת אחת מהן כשרה תגלחתו כשרה, ויביא שאר הזבחים ויקרבו כהלכתן. שלוש בהמות אלו שאמרנו הם, כבש לעולה, וכבשה לחטאת, ואיל לשלמים, ומביא עם האיל ששה עשרונות ושני שלישי עשרון סלת ואופה מהן עשרים חלות.
ויתר פרטיה במסכת נזיר [שם פ''ז].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות
והעובר על זה ולא גילח, או שגילח בלא תער, או שגילח ושייר שתי שערות - ביטל עשה. אבל שייר אחת לבדה אין המצוה מתבטלת בשביל שער אחת. ואפילו גילח ושייר שתי שערות ואחר כך נשרה אחת מהן מעצמה, אם גילח האחרת אף על פי ששער אין כאן, שהרי שערה אחת אינה חשובה שער, כמו שאמרנו, מצות גלוח יש כאן, לפי שכבר גילח כל ראשו חוץ מן השתים, ונפילת האחת אינה כלום, ששערה אחת אינה חשובה לכלום, וכשגילח האחרת הרי השלים גילוחו לגמרי וקים מצות גלוח.
ואף על פי שהתגלחת אינה מעכבת משתית היין ומהטמא, כמו שאמרנו, הבאת הקרבנות מעכבת הכל, ואם לא הביאן ביטל עשה זה, והוא אסור לשתות יין ולהטמא עד שיביאם, ואף על פי שגילח לא נשלמה המצוה עד שהביא הקרבנות.

המצווה בכל הספרים