תקנז. מצות על האונס שישא אנוסתו - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוה האונס נערה בתולה שישא אותה לאשה, ושיתן לאביה חמשים כסף שנאמר
(דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף.
כדי לייסר הנבלים מן המעשה הרע הזה, ושלא יהיו בנות ישראל כהפקר, שאם יחשב האונס למלאת נפשו בה וילך לו, יקל בעיניו לעשות כן פעמים הרבה, אבל אם בדעתו שתהיה קשורה עמו ומוטלת עליו כל ימיו לחיוב שאר כסות ועונה, ואפילו אם יקוץ בה לא יהיה לו רשות לגרשה לעולם, ושיתחייב לתן לאביה חמשים כסף מיד, באמת יכבוש יצרו וימנע מעשות הנבלה עם הקנס הזה.
וגם יש בזה קצת תנחומין על העניה המביישת שתשאר עמו לעולם, פן יביישנה איש אחר בדבר הרע שארע לה, ופקודי ה’ ישרים משמחי לב
(תהלים יט, ט).
כתב
הרמב''ם זכרונו לברכה כל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה, וכל הנבעלת בעיר בחזקת פתוי, עד שיעידו עדים שהיא אנוסה. ואמרו חכמים
(כתובות לט, ב), שהאנוסה שלא רצתה היא או אביה שתנשא לו, אין כופין אותה, אבל לא רצה הוא כופין אותו, ואפילו היא חיגרת או סומא ומצורעת, ואינו מוציאה לעולם. ולזו אין לה כתובה, דמה טעם תקנו חכמים כתובה, כדי שלא תהא האשה קלה בעיני בעלה לגרשה, וזו אינו יכל לגרשה.
היתה האנוסה אסורה עליו, ואפילו מחיוב עשה, ואפילו שניה הרי זו לא ישאנה, וכן אם נמצא בה דבר זימה אחר שכנסה יגרשנה, שנאמר ולו תהיה לאשה - אשה הראויה לו.
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה
(שם ה''ח) שאין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים, ואינו צריך התראה. ובכתבות פרק רביעי
(מו, ב) נראה הפך, דבכל התורה כלה, אין חילוק בין כדרכה לשלא כדרכה למכות ולעונשין אלא במוציא שם רע בלבד. ואין בה חיוב קנס עד שתהא בת שלוש שנים גמורות, ומשלוש שנים גמורות עד שתבגר יש לה קנס.
ובוגרת נקראת אחר ששה חודשים משנראה בה סימן התחתון, שהן שתי שערות, ובששה חודשים אלו נקראת נערה, וזהו שאמרו זכרונם לברכה
(שם לט, א) אין בין נערות לבגרות אלא ששה חודשים בלבד.
ואחר שבגרה, אין לה קנס, שנאמר נערה בתולה, ובא עליו הפירוש בתולה ולא בעולה, נערה ולא בוגרת. וממאנת ואילונית.
ועניין סימני האילונית, ידוע. וכל שלא נראה בה סימן התחתון והיא בת שלושים וחמש שנים ויום אחד, אף על פי שאין לה סימני אילונית בחזקת אילונית היא. ובין שיש לה אב או שאין לה אב יש לה קנס.
ועשר נשים מנו חכמים שאין להן קנס, ואלו הן, בוגרת, ממאנת, מגורשת, אילונית, שוטה, חרשת, גיורת, שבויה, משוחררת, והיוצא עליה שם רע. ושאר הבנות יש להן קנס. וכל שיש לה קנס יש לה בושת ופגם אם נתפתתה, אבל אם נאנסה, אף על פי שאין לה קנס יש לה בושת, דלא גרעה מחובל בחברו, שחייב עליו בחמשה דברים.
ו
הרמב''ם זכרונו לברכה כתב, דאפילו באנוסה כל שאין לה קנס אין לה בושת, ותמה אני עליו. ודמי דברים אלו הן של אב, שהתורה זכתה שבח נעורים לאב, ואם אין לה אב לעצמה.
ויתר פרטי המצוה בכתבות בפרק שלישי ורביעי.
לעניין הכרח פרעון הקנס, בזכרים בזמן הבית, שיש כוח בידינו לדון דיני קנסות, ולעניין שישאנה האונס אף בזמן הזה היא מצוה עליו, שהנשואין מצוה היא ולא קנס.
המצווה בכל הספרים
