תקצד. מצוה להלקות לרשע - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוו הבית דין שבישראל להלקות העוברים על קצת מצות התורה, וזהו עניין מלקות הנזכר בגמרא, וכעניין שכתבתי בכל מצוה ומצוה שיש בה חיוב מלקות, ואכתוב בעזרת ה’ במה שאני עתיד לכתוב, ועל זה נאמר
(דברים כה ב) והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו וגו'.
לפי שישראל נקראים בניו של מקום, ורצה ברוך הוא לייסרם על העבירות, כדי שישובו אליו ויזכו באחרונה בעולם שכולו טוב, וכעניין שכתוב
(משלי יט, יח) יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך.
ומזה היסוד אמרו זכרונם לברכה
(מכות כב, א) שאומדין המחוייב מלקות שלא ימות במכת המלקות, וכפי מה שהיו משערין בו שיוכל לסבול מן המכות ולא ימות בהן היו מכין אותו. ואפילו אחר שאמדוהו והתחילו להכותו, אם ראו שאינו יכול לסבול האומד שאמדוהו מניחין אותו, כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין במסכת מכות, לקה מקצת וראו שאינו ראוי לקבל מה שאמדוהו פטור.
מה שאמרו זכרונם לברכה שם בפרק הנזכר כיצד מלקין אותו
? כופת שתי ידיו לעמוד, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו, והאבן נתונה מאחוריו, וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו, כפולה אחד לשנים, ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח, ומכה אותו שליש המכות מלפניו, ושתי ידות מאחוריו, והקורא קורא 'אם לא תשמר לעשות והפלא ה’ את מכותך' וגו'
(דברים כח נח נט).
ויתר פרטיה, מבוארים בפרק הנזכר במסכת מכות
[ה' סנהדרין פ''ו].
ואמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין
(ב, א) מכות בשלושה, כלומר ששלושה בית דין סמוכין מלקין, ואין צריך לעניין מלקות בית דין של עשרים ושלושה, ובית דין העובר על זה ולא הלקה המחיב מלקות ביטל עשה זה, ועונשו גדול מאוד, כי ביראת הדין תתקים הדת בהמון.
המצווה בכל הספרים