תר. מצוה להציל הנרדף בנפשו של רודף - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוינו להציל הנרדף מיד מי שירדפהו להרגו, ואפילו בנפש הרודף. כלומר שאנו מצוין להרוג הרודף אם לא נוכל להציל הנרדף אלא אם כן נהרג הרודף. ועל זה נאמר
(דברים כה יב) וקצתה את כפה לא תחוס עינך.
ואמרו בספרי, והחזיקה במבושיו מה אותו מקום מיוחד שיש בו סכנת נפשות, ונאמר על זה "וקצתה את כפה", כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בקצותה את כפה. ומנין שאם אינו יכל להצילו בכפה בלבד, שחייב להצילו בנפשה
? תלמוד לומר לא תחוס עינך. וזה שאמר הכתוב אשת האחד דבר הכתוב בהווה, שאשתו של אדם אצלו תמיד ומשתדלת להצילו מיד מכהו בכל כוחה, אבל הוא הדין בכל אדם.
לפי שהשם ברוך הוא ברא העולם ורצה בישובו, ויישוב העולם מתקיים בתשועת החלש מיד חזק ממנו, ועוד כי הנרדף לעולם עיניו ולבו אל ה’ להושיעו מיד רודפו, וכעניין שכתוב
(קהלת ג, טו) והאלהים יבקש את נרדף. כלומר הנרדף מבקש לאלהים ומתחנן אליו, על כן צונו ברוך הוא לעזור לו.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(סנהדרין עב, ב) שאפילו היה הנרדף קטן והרודף גדול ממנו בכל דבר הכל חייבין להצילו, ואפילו בנפשו של רודף.
ובמה דברים אמורים שמצילין בנפש הרודף
? בשאי אפשר לנו להצילו באחד מאבריו. אבל כל שאפשר להצילו באחד מן האברים והציל בנפש, זה שופך דמים. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה
(שם מט, א) בעניין מיתת אבנר כשהרגו יואב, שכתוב שם
(שמואל ב ג, כז) וימת בדם עשהאל אחיו. באה הקבלה על זה שתבעו יואב לאבנר על דם עשהאל ודנו בדין סנהדרין, כלומר הרגו בטענה שהיה ראוי למות עליה על פי סנהדרין. אמר לו: למה הרגת עשהאל
? אמר לו אבנר: עשהאל רודף היה. אמר לו יואב: היה לך להציל עצמך באחד מאבריו, אמר לו אבנר: לא ידעתי לכוון לו. אמר לו יואב: בדופן חמישית כיוונת לו, באחד מאבריו לא ידעת לכווין לו
? ועל זה נאמר וימת בדם עשהאל אחיו.
ואמרו זכרונם לברכה בעניין רודף, שאף על פי שלא קבל התראה, מכיון שהתרו בו והוא עדיין רודף, אין לו דמים ומותר להרגו.
ומטעם רודף הורו זכרונם לברכה באשה המקשה לילד, לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזה טבעו של עולם.
ואחד הרודף אחר חברו להרגו, או אחר כל העריות שיש בו כרת לבועלן, מצילין אותן מהם בנפשותם של רודפים, והוא הדין לרודף אחר הזכור לבוא עליו, אבל הרודף אחר הבהמה וכן הרץ לעשות אחת מכל שאר העבירות שבתורה ואפילו לעבוד עבודה זרה אין הורגין אותו, עד שיעבר העברה, שדנין אותו בבית דין, שבשתי עבירות אלו לבד, באה הקבלה שמצילין אותן בנפש הרודף, אבל בכל שאר העבירות שבתורה מביאין אותם לבית דין והם דנים אותם. ויתר פרטי המצוה, מבוארים במסכת סנהדרין פרק שמיני.
והעובר על זה ויכל להציל הנרדף ולא הצילו באחד מאבריו של רודף, או אפילו בנפשו, ביטל עשה זה, מלבד שעבר על שני לאוין, שהן לא תחוס עינך, ולא תעמד על דם רעך
(ויקרא יט טז), כמו שנכתוב בלאוין
(מצוה תרא), ועונשו גדול מאוד, כאלו הוא מאבד נפש מישראל.
המצווה בכל הספרים
