פב. שלא לחתוך הדין באומד הדעת - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יהרגו בית דין הנדון כי אם בעדים מעידין על אותו עניין שהוא נהרג עליו, שראוהו שעשה אותו בעיניהם ממש [לא] שיעידו עליו מצד אותות חזקות. ועל זה נאמר
(שמות כג ז) ונקי וצדיק אל תהרוג, כלומר הזהר עד מאוד לבל תהרוג אדם שיהא באפשרות שלא עשה מה שאמרו עליו שעשה.
וכן הוא מפורש במכלתא שאמרו שם ראוהו רודף אחר חברו להורגו, והתרו בו אם הרגת אותו תיהרג, והעלימו עיניהם שלא ראו בהכותו אותו, ומצאוהו מיד הרוג ומפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר 'ונקי וצדיק אל תהרוג'. הרי שמפני שהעלימו עיניהם בעת ההכאה, נפטר זה. וכשר הדבר וראוי להיות כן, שאלו התורה התירה להקים גבולי העונש באפשרות הקרוב, יצא מן העניין לפעמים להקים גבולי העונש באפשרות רחוק, עד שנמית בני אדם לפעמים על מה שלא עשו, כי יש לאפשרות רוחב גדול.
ודע זה והבינהו כי דבר ברור הוא. ולפיכך סגר יתעלה זה השער וציווה אותנו על זה, וכל פקודי ה’ יתברך ישרים
(תהלים יט, ט). ועוד נכלל בכלל לאו זה מי שהעידו עליו שני עדים שראוהו שעבר עבירה אחת, כגון שהאחד מעיד שעשה מלאכה בשבת, והאחד מעיד שעבד עבודה זרה, שזה אינו נדון בעדותן, שנאמר 'ונקי וצדיק אל תהרג'. וכן אמרו זכרונם לברכה
(מכילתא), היה אחד מעידו שראהו עובד לחמה, ואחד ללבנה, שומע אני יצטרפו, תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרג.
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(מכות וב) שאין עדותן מצטרפת אפילו מעידים בעבירה אחת עד שיראו שניהם כאחד. ועוד שיהיו רואין זה את זה בשעת המעשה, להוציא אם האחד ראהו מחלון זה והאחד מחלון אחר, ואין יכולים לראות זה את זה, ושהמתרה מצרפן אם רואה שניהם.
ויתר פרטיה בסנהדרין.
לפי שבהם המשפט, כמו שאמרנו כמה פעמים, אבל לא בנקבות, לפי שאינן דנות. והעובר עליה ודן על פי עדות שאינה מכוונת, כמו שאמרנו, עבר על מצוות מלך, ועונשו גדול מאוד שגורם להרוג נפשות שלא כדין.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה
(סהמ''צ ל''ת ר''צ) חשב זה המקרא בשני לאוין לעניין אחר, והוא שנפטר בדיני נפשות בצדדין שנחייב בדיני ממונות. וסמך על מה שאמרו בגמרא סנהדרין
(לג ב)
תנו רבנן, מנין ליוצא מבית דין חייב, ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, שמחזירין אותו, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרג, כלומר וזה נקי הוא, דשמא זה ילמד שהוא נקי. ומנין ליוצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, שאין מחזירין אותו, תלמוד לומר וצדיק אל תהרג. וזה צדיק הוא, שכבר יצא צדיק.
הנה ידקדקו המקרא לשני לאוין. וכל עניינים אלה מן השורש שכתבתי, שרצה האל שנהפוך בכל זכות הנדון, שמא עשה תשובה וניחם על רעתו שעשה ויהיה ממישבי עולם, והוא ברוך הוא חפץ בישובו.
המצווה בכל הספרים
