מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



צז. מצות סידור לחם הפנים ולבונה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

להשים בבית המקדש לפני ה’ לחם תמיד, שנאמר (שמות כה ל) ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד.

משורשי המצוה
שצונו האל ברוך הוא מצוה תמידית בלחם, לפי שבו יחיה האדם, ועל כן צריך אליו להיות הברכה מצויה בו תמיד, ומתוך עסקינו בו לקיים עליו מצות ה’ יתברך, יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון ה’ יתברך בו הוא מתברך. ולפי כל עניין ועניין שישים מגמת פניו ומחשבותיו ועסקיו בדבר מצוה, לפיהן מעיין הברכה נובע עליו.

וכן מצאתי להרמב’’ן זכרונו לברכה. וכעניין מה שאמרו זכרונם לברכה (ר''ר טז א) הביאו לפני עומר בפסח, כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי ברכה בשנה הבאה, תקעו לפני בשופר של איל, כדי לזכור עקדת יצחק. ועל הלחם הזה בעצמו אמרו (מגילה כו ב) כי מפני שהוא תשמיש המצוה, ובו נעשה רצון האל, היתה הברכה דבקה בו ביותר. וכל אחד מן הכהנים שמגיע לו ממנו כְפוֹל - היה שבע.

ואלה הדברים, כגון שולחן ומנורה ולחם הפנים והקרבנות, בכולן נצטוינו מצד המקבלים. וכעניין שכתבתי, אין ספק ופקפוק לכל מבין עם תלמיד, שאין חסר תבונות בעולם יחשב שבסידור לחם בבית על שולחן, שנניחנו שלם ונקחנו שלם, תקבל שום הנאה למעלה. חלילה, לא במראה ולא בריח ולא בשום צד. רק שציוונו בכך לחפצו ברוך הוא, שנתברך ממנו מרוב מידת טובו.
גם הלבונה הבאה עם הלחם, שנכתוב בה אשה לה’, ואמרו מן המפרשים (רש''י ויקרא כד ז) שאין מן הלחם לגבוה כלום אלא הלבונה שנקטורת בכל שבת כשמסלקין הלחם. אין כונתם חלילה להיות חילוק כלל בין הלבונה והלחם למעלה. וקיום מצות האל בלחם ובלבונה אחד הוא, כי כמו שצוה האל ברוך הוא להסדיר הלחם לפניו ונעשה רצונו וסדרוהו, כן נעשה רצונו בלבונה שצוה להקטיר והקטירוה, קצב אחד לכל.
אבל כל אלה העניינים יכתבו על צד העוסקים, כי הלחם שנאכל לכהנים אין לכתוב עליו שכולו לשם, כי הם יאכלוהו. נמצא כי אין כולו לשם, כי אחרים יחלקו בו. אבל בכל מה שלא יהנה בו האדם כלל אלא שעושה ממנו מצות בוראו וכלה לגמרי במצוה, בזה נוכל לומר עליו כי כולו לה’, כלומר שנכנס כולו במצותו, לא אכל ממנו אדם ולא נהנה בו הנאה גופנית כלל. ועל שהריח אינו מן ההנאות של הגוף רק מהנאת הנפש, כי הגוף לא יקבל רק הנאת המשוש, יכנו לעולם עניין הריח אל ה’ ברוך הוא, אף על פי שהוא ברוך הוא וברוך שמו איננו לרוב מעלתו וגודלו בגדר עניינים אלה כלל, לפי שאינו גוף ולא כוח בגוף, ידוע הוא אצל כל מבין. וכבר פרשו זכרונם לברכה בכל מקום שנאמר (ויקרא א ט) ריח ניחוח לה’, שאמרתי ונעשה רצוני, וכן (בראשית ח כא) וירח ה’ את ריח הניחוח בדרך הזה. זהו שנראה לנו בעניין סידור הלחם בבית השם.

והרמב''ם זכרונו לברכה כתב (מורה נבוכים ח''ג פמ''ה) וזה לשונו:
אבל השולחן והיות הלחם עליו תמיד לא אדע לו סיבה, ואיני יודע לאיזה דבר אייחס אותו עד היום.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שבכל אחת מן המערכות היו נותנין כלי שיש בו קומץ לבונה, שנאמר (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת. כלומר, על כל אחת מהן לבונה זכה (ויקרא כד ז). וכלי זה נקרא 'בזך'.

ואמרו זכרונם לברכה ששני הסדרים מעכבין זה את זה, ושני הבזיכין מעכבין זה את זה, ומיום שבת ליום שבת מוציאין את הלחם ומסדרין לחם אחר מיד. וזה שמוציאין הוא שחולקין שתי המשמרות, הנכנסת והיוצאת עם כהן גדול, ואוכלין אותו.
וכיצד מסדרין אותו? שארבעה נכנסין בלחם ובבזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם ליטול הלחם מעל השולחן. ואמרו זכרונם לברכה (מנחות צט ב) שהיו מכוונין בהנחתו להיות טפחו של זה בצד טפחו של זה, לקים מה שנאמר 'לפני תמיד'.

וצורת הלחם ועניין הנחתו כיצד היה כדי שיהא האויר שולט בו, ויתר פרטיה, מבוארים בפרק אחד עשר ממנחות (צד, א) [פרק ה' מהלכות תמידין].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים הכהנים, כי להם העבודה, ולא לנשים.

המצווה בכל הספרים