יא. שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח - ספר החינוך
שלא ימצא חמץ ברשותנו כל ימי הפסח, שנאמר
(שמות יב יט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. ובארו חכמינו זכרונם לברכה
(פסחים ה, ב) לאו דווקא ביתו, אלא כל שברשותו. ולאו דווקא שאור שהוא מחמץ, דהוא הדין לחמץ. דשאור וחמץ חד הוא לעניין איסורו.
(ביצה ז, ב)
כדי שנזכר לעולם הנסים שנעשו לנו ביציאת מצרים, כמו שכתוב בשה הפסח. ונזכר מה שארע לנו בעניין זה, שמתוך חיפזון היציאה אפינו העיסה מצה, כי לא יכלו להתמהמה עד שיחמיץ, כמו שכתוב <
>(שמות יב לט) ויאפו את הבצק וגו'.
כגון אם הפקיד חמצו ביד אחרים מה דינו, או אחרים בידו, וכן חמץ הקדש בידו, או של גוי באחריות ושלא באחריות,
ודין עכו''ם אלם שהפקיד לו חמץ,
ודין תערובת חמץ אם עוברים עליו. והפת שעיפשה מה דינה,
ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון
(אורח חיים ת''מ - תמ''ב) .
והעובר עליה ונמצא חמץ ברשותו במזיד, עבר על שני לאוין: משום בל יראה ובל ימצא, ולוקה כל זמן שעשה בו מעשה, כגון שחימץ עיסה והניחה בביתו, או שלקח חמץ והצניעו בביתו. אבל אם לא עשה בו שום מעשה, אלא שנשאר בבית מקודם הפסח, אין לוקה עליו, שהלכה היא
(רמב''ם חו''מ א, ג) , לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, כמו שאמרנו.
מצווה יא: מצוות לא תעשה, שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח - ספר מצוות ה'
[לא תעשה ד] מצוות לא תעשה, שלא ימצא חמץ ברשות ישראל.
שנאמר: "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם"
שמות יב, יט.
מראי מקומות:
פסחים דף ה';
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א' ופרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ר"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ע"ח;
שו"ע אורח חיים סימן תל"א, ת"מ, תמ"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ל"ו.
המצווה הר"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו שלא ימצא חמץ ברשותנו, גם אם אינו נראה או אם הוא מפקד,
והוא אומרו:
"שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שם יב, יט).
וגם זה לוקין עליו בתנאי שיהא שם מעשה, כמו שהזכרנו לפי הכללים שנתבארו במסכת שבועות.
ובפירוש אמרו במקומות שונים:
עובר בבל יראה ובבל ימצא.
ובתחלת מסכת פסחים נתבארו דיני שתי המצוות האלה, ושם נתבארו עניינים שהזהיר עליהם באמרו: "[ו]לא יראה וגו' בכל גבולך" (שם יג, ז) ועניינים שהזהיר עליהם באמרו: "לא ימצא בבתיכם". ושם נתבאר שכל לאו לומד מן האחר עניין שלא היה בו,
והמקיים חמץ בפסח עובר בשני לאווין: על בל יראה ועל כל ימצא.
