המצווה הע' ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הוא הציווי שנצטווינו להקריב קורבן מסוים אם יש לנו ספק באחת מאותן העברות הגדולות שחייבים על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה - קורבן זה נקרא 'אשם תלוי'.

צורת ספק כזה אשר, אם הוא חל, חייבים עליו אשם תלוי, היא:
כגון שיש לפניו חתיכות חלב, אחת מהן חלב הכליות והאחרת חלב הלב. ואכל אחת מהן ואכל אחר את השניה או שאבדה, ונסתפק ונתעורר אצלו חשש אם החתיכה שאכל הייתה המותרת או האסורה - זהו שמקריב קורבן על הספק המתעורר הזה כדי להתכפר בו, וזה נקרא 'אשם תלוי'. אם נתברר אחר כך, שמה שאכל הוא חלב הכליות - הרי נתאמת שזו שגגה ויקריב חטאת קבועה.

והכתוב האמור בקורבן זה הוא אמרו בפרשת ויקרא:

"ואם-נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן-הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא-ידע" (שם ה, יז-יח) -

כלומר על שלא ידע אם שגג או לא שגג. ועניין זה קוראים לו חכמים 'לא הודע',

וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת כריתות.

קכח. מצות קורבן אשם תלוי - ספר החינוך

להקריב קורבן מי שנסתפק לו אם חטא בחטא מהחטאים הגדולים שאדם מתחייב בעשותו אותם בזדון כרת ובשגגה חטאת קבועה (כריתות כה א). ויתחדש עליו הספק בעניין זה.
כמו שתאמר על דרך משל, שהיו לפניו שתי חתיכות: אחת חלב ואחת שומן כשר, ואכל אחת מהן ונאבדה האחרת, ודואג בנפשו שאינו יודע אם של חלב אכל או של שומן, זה הקורבן הבא על הספק הזה נקרא אשם תלוי.
ומלת 'תלוי' נאמרת על כל דבר שראוי לבוא אחריו עניין שיגלה בו מה שלא נודע בו מקודם, כגון שאם יוודע אל החוטא שחלב אכל, הרי נגלה לו שהראשון לא הספיק לו וצריך להביא עוד קורבן אחר, הנקרא חטאת קבועה לתשלום כפרתו. ואם נודע אליו שההיתר אכל, הרי נגלה לו שהראשון הספיק לו ואינו צריך עוד לקורבן אחר אחריו. זהו פירוש תליתו.
וצווי קורבן זה מדכתיב
ואם נפש כי תחטא, ועשתה אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה, ולא ידע ואשם ונשא עונו, והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע. (ויקרא יז יח)
כלומר על היותו 'לא ידע' אם שגג או לא שגג. וזה העניין יקראו אותו חכמים 'לא הודע'.

משורשי המצוה
שיהיה האדם זהיר וירא חטא ויעיין בכל מעשיו עיון טוב לבל יכשל בדבר עבירה. ועל כן הצריכתו התורה להביא קורבן כשלא נזהר יפה במעשיו, עד כדי שלא יולד עליו ספק זה. והראיה שאיננו בא רק לכפר על עצלותו בכך, שהרי אינו משתרש אליו לכפר על החטא כלל. כשיודע אליו החטא - מיד צריך לקורבן שלם, כמו שהיה חייב אם לא הקריב הראשון.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות יח א) שאין חיוב קורבן זה לעולם עד שיהא שם איסור קבוע, כגון שיהיו לפניו שתי חתיכות ובודאי אחת מהן חלב, שהרי יש כאן איסור קבוע, ואכל אחת מהן. וכן נמי אם אכל בודאי חלב, אבל הוא מסופק אם היה כזית שלם או לא, (שם יז א) גם זה הוא איסור קבוע. אבל היתה לפניו אחת, וספק אם היתה חלב או שומן, ואכלה, פטור מן הקורבן, שאין כאן איסור קבוע דשמא אין כאן איסור כלל.
ומן הטעם הזה אמרו (כתובות כב ב) שהבא על ספק מגורשת חייב בקורבן, שהרי יש כאן איסור קבוע שנעמידנה בקביעותה שתהיה נשואה. אבל הבא על ספק מקודשת, פטור מן הקורבן, שאין כאן איסור קבוע והרי זה כחתיכה אחת וספק אם הוא חלב או שומן שפטור מקורבן כמו שאמרנו.
ויתר פרטיה מבוארים בכריתות [הלכות שגגות פרק ח'].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולא הקריב קורבן זה אם אירע לו ספק המחייב בו, ביטל עשה.

מצווה קכט: מצוות עשה להביא אשם תלוי על ספק - ספר מצוות ה'

(עשה נו) מצוות עשה שיביא קרבן אשר תלוי מי שנסתפק לו אם חטא.
שנאמר: "ואם נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם וגו' והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם" ויקרא ה, יז-יח.

מראי מקומות:
מסכת כריתות פרק ד';
רמב"ם הלכות שגגות פרק ח';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ע"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין רט"ו.