יג. שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד - ספר החינוך

שלא נאכיל מן הפסח לישראל מומר לעבודה זרה, שנאמר: (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, ובא הפירוש עליו, (מכילתא שם) בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, וכן תירגם אונקלוס.

משורשי מצוה זו
כמו שכתוב בשחיטתו, לזכר נסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו מומר, מאחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה, שיצא מן הכלל וכפר באמונה. ועל כיוצא בזה נאמר בגמרא לפעמים: 'סברא הוא', כלומר ואין צריך ראיה אחרת (פ''ט מהלכות קורבן פסח)

ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן הבית שיש שם פסח.
ועובר עליה, והאכיל ממנו לבן נכר, עובר על לאו. ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה.

מצווה יג: מצוות לא תעשה, שלא להאכיל בשר פסח למומר - ספר מצוות ה'

[לא תעשה ו] מצוות לא תעשה, שלא להאכיל בשר פסח לישראל מומר לעבודה זרה.
שנאמר: "כל בן נכר לא יאכל בו" שמות יב, מג, ותרגום אונקלוס כל בר ישראל דישתמד לא ייכול ביה.

מראי מקומות:
פסחים דף צ"ו; יבמות דפים ע', ע"א;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קכ"ו, קכ"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שנ"ג, שנ"ד.

המצווה הקכ"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהאכיל את הפסח לישראל שנשתמד.
והוא אומרו יתעלה:

"כל בן נכר לא יאכל בו" (שם, מג).

אמר המתרגם על פי הקבלה:

כל בר ישראל דישתמד.

ולשון המכילתא:

"כל בן נכר – זה ישראל משומד שעבד עבודה זרה".