קלז. שלא לאכול מנחת כהן - ספר החינוך

שלא לאכול ממנחת כהן שנאמר (ויקרא ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.

משורשי המצוה
היסוד שאמרנו תחילה כי כוונת הקורבן לעורר לב המקריב אותו, ואם יאכל הכהן מנחתו לא יתעורר לבו עליה יפה, שהיא דומה בעיניו כאופה פת לצדכו ואוכלו, ואף כי יאכלו חבריו שלו והוא שלהן, יעלה הכל לחשבון אחד, לכן ציווה שתהיה כליל לא תאכל לשום אדם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות עב ב) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח נקמצות, ומקטירין הקמץ כולו לגבי המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא מקטירין אותה כולה, שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ולמדנו מעתה שמנחת חנוך וחבתין וכהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה כולן נשרפות על גבי המזבח ואינן נקמצות, וכמו שאמרנו למעלה (מצוה קלד) בסדר זה. ועניין הקמיצה היא, שנוטל הכהן מן הקמח בקומצו, כלומר בראשי אצבעותיו, כדרך שקומץ כל אדם, שפושט פס ידו וקומץ בראשי אצבעותיו, כלומר שאצבעותיו דבקים עם הכף ואינם מחזיקים מן הקמח הרבה. ואם הוסיף בקומץ, כגון שהרחיק אצבעותיו וקמץ, פסול.
ויתר פרטי המצוה במנחות.

ונוהג איסור אכילת מנחת כהן בזכרים ונקבות בזמן הבית.
ועובר על זה ואכל ממנה כזית לוקה. ולשון ספרא (צו ה ד) כליל תהיה לא תאכל, כל שהוא בכליל תהיה, ליתן לא תעשה על אכילתו.

המצווה הקל"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול מנחת כהן.
והוא אומרו יתעלה:

"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (שם ו, טז).

ונכפל הלאו בחביתי כהן גדול שגם היא מנחה. והעובר על זה – לוקה.
ולשון ספרא:

"כליל תהיה לא תאכל" – כל שהוא ב"כליל תהיה".
לתן לא תעשה על אכילתו.

מצווה קלח: מצוות לא תעשה, שלא לאכול מנחת כהן - ספר מצוות ה'

[לא תעשה עו] מצוות לא תעשה, שלא תאכל מנחת כהן.
שנאמר: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" ויקרא ו, טז.

מראי מקומות:
סוטה דף נ"ג; מנחות דף ע"ב; מכות דף י"ח;
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י"ב הלכה ט';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קל"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שכ"ב.