המצווה הצ"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לשרוף הנותר.
והוא אומרו יתעלה:

"והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף" (ויקרא ז, יז).

ובפירוש אמרו על זה שאמר יתעלה בכבש הפסח:

"[ו]לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו" (שמות יב, י)

אמרו במכילתא:

"בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה".

ובמקומות רבים בפסחים ובמכות וזולתם אמרו בפירוש שלאו דנותר לאו שנתק לעשה הוא, ולפיכך אין לוקין עליו. והעשה הוא מה שהזכרנו, שנאמר: "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו". ודין הפגול והנותר שווה, כמו שאבאר במצוות לא תעשה שכבר הזכיר את הפגול בלשון "נותר".

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפסחים ובסוף תמורה.

קמג. מצות שריפת נותר הקדשים - ספר החינוך

שנצטוינו לשרוף הנותר, והוא בשר הקודשים שנשאר אחר עבור זמן אכילתן המוגבל להן. שנאמר (ויקרא ז יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. וזאת השריפה היא מצות עשה, שכן אמרו במכלתא גבי פסח (שמות יב י) ולא תותירו ממנו וכו', והנותר באש תשרפו וכו'. בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה, דמשמע שמצות שריפת נותר עשה הוא.
ודין הפיגול והנותר שווה בזה, שיש מצות עשה גם כן בשריפתו, שמצינו הכתוב מוציא הפיגול בלשון נותר.

משורשי המצוה
לפי שטבע כל בשר להפסל בשהייה ולבוא לידי חסרון, ועל כן להגדלת דבר הקורבן כמו שאמרנו למעלה (מצוה קב) נצטוינו לשורפו מיד ולבערו מן העולם, לבל יקוץ אדם בו ובריחו. ותכלית הכליון הגמור הוא על ידי האש יותר מן הפירוד וזרייה לרוח, או לכל דבר אחר.
גם מלבד זה יש בדבר רמז אל הבטחון בהשם יתברך ברוך הוא, שלא יהא אדם חונק עצמו במאכלו יותר מדי להצניעו ליום מחר, בראותו כי האל יצוה לכלות בשר קודש משעברה שעתו כליון גמור, ולא רצה שיהנה בו בריה אחרת לא אדם ולא בהמה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (פסחים פב ב) שבכלל הנותר והפיגול הם כל פסולי המקודשין שכולן נשרפין גם כן. וקורבן שנפסל או נתפגל בודאי מיד נשרף, ואם ספק, תעובר צורתו ואחר כך נשרף, וכל בשר הנמצא בעזרה, אברים - עולות. פירוש נדין אותן שהן עולות. ואם נמצא חתיכות - חטאות. והנמצא בירושלים - שלמים. ונפקא מינה לעניין שאם עבר אחד ואכל מהן, מביא על כל אחד כפרתו כפי חזקה זו. ועל הכל אמרו זכרונם לברכה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שמא נותר הוא. ואין שורפין את הנותר אלא ביום, שנאמר ביום השלישי באש ישרף. ואף על פי שהשלמים אסורין באכילה מתחילת ליל שני, אין שורפין אותם אלא ביום.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים וסוף תמורה [הלכות פסולי המוקדשין פי''ט]

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
כי להם העבודה. וכהן שעבר ולא שרף הנותר - ביטל עשה, ועבר על לאו דלא תותירו, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה.

מצווה קמד: מצוות עשה לשרוף הנותר מקדשים - ספר מצוות ה'

(עשה סו) לשרוף הנותר.
שנאמר: "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף" ויקרא ז, יז.

מראי מקומות:
חולין דף פ"ג; סוף מסכת זבחים; פסחים דפים ל"ד, פ"א; סוף מסכת תמורה;
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק י"ט;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה צ"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ר"ז.