קנא. שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה - ספר החינוך
שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר
(ויקרא י ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו.
ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול ואמר
(שם כא יב) ומן המקדש לא יצא. ולשון ספרא: 'ומפתח אהל מועד', יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה
? תלמוד לומר 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל', הוי אומר בשעת העבודה. 'כי שמן משחת ה’ עליכם' - אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה, שאם יצאו בשעת העבודה חייבים מיתה. מנין לכל הכהנים שבדורות
? שנאמר 'כי שמן משחת ה’ עליכם'.
וכתב המעתיק בשם
הרמב''ם זכרונו לברכה
(ל''ת קסה)
דע שיש בכהן הגדול תוספת, שהוא לא ילך אחד המיטה, וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא, וכך נתבאר בפרק שני מסנהדרין (יח א) שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, והביאו ראיה על זה מאמרו ומן המקדש לא יצא. ולמדנו מזה שמותר לו לעבוד ביום שימות לו מת וכך אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין (פד א) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שעבד [שלא יצא] חלל. כלומר כהן הדיוט, שאין העבודה מותרת לו והוא אונן, הוא מזהר על זה. כלומר שלא יעבוד אונן. וכך נתבאר בסוף הוריות (יב ב) זה העיקר, שכהן הדיוט אונן לא יעבוד, וכהן גדול עובד והוא אונן.
הנה נתבאר לך שאמרו הנה ולא יחלל, שמוהו שלילות, לא מניעה. לומר שלא תהיה עבודתו חולין, ואף על פי שהוא אונן.
ומן הנראה מדברי
הרמב’’ן זכרונו לברכה, כי הוא סובר כי "לא יחלל" אינו שלילות, אבל הוא מניעה לכהן גדול שנצטוה שלא יצא מן המקדש מפני מתו ולא יחלל עבודת ה’ יתברך, כי חילול יהיה לעבודה שיניחנה המשרת הגדול בשביל שום דבר בעולם. והוא יפרש כל עניין זה בדרך אחרת, כמו שכתב בפירוש החומש
(שם כא יב).
היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כי באמת אם יניחוה יהיה זלזול בה, ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה’, אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר, ועל כן הוזהרו על זה במיתה.
כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכהן הדיוט אף על פי שאינו רשאי לצאת מן המקדש בשעת עבודה, כמו שנאמר
(שם י ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, מכל מקום אם מת לו מת שהוא ראוי להתאבל עליו אינו עובד, לפי שהוא אונן, ואונן אסור בעבודה. ואף על פי שאינו עובד, הוזהר שלא לצאת משם, עד שתגמר העבודה שהיה הוא עסוק בה, מן הטעם שאמרנו לכבוד הדבר, שלא יהא דומה כעוסק בדברי עראי.
ויתר עליו כהן גדול שהוא חייב שלא יצא מן המקדש וגם שלא להניח עבודתו כלל בשביל אנינות, שנאמר
(שם כא יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו'. ובא הפירוש בזה המקרא כלומר שלא יצא אלא יעבוד עבודתו שהוא עוסק בה, ולא תהא עבודתו מחללת בשביל אנינותו.
ויתר פרטיה מבוארים בזבחים [הל' ביאת מקדש פ''ב]
ואם עבר ויצא בשעת עבודה לוקה.
מצווה קנב: מצוות לא תעשה, שלא יצא כהן ממקדש בשעת עבודה - ספר מצוות ה'
[לא תעשה פה] מצוות לא תעשה, שלא יצא כהן ממקדש בשעת עבודה.
שנאמר: "ומפתח אהל מועד לא תצאו"
ויקרא י, ז.
מראי מקומות:
סנהדרין דף י"ח; הוריות דף י"ב; זבחים דף ט"ו;
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ב' הלכות ה'-ט';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קס"ח,
(עשה
רמב"ן שורש ה' מנה לא יצא ולא יחלל לשני לאוין ע"ש); ו
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לא מנה לאו זה כלל וע"ש ל אוין ש"נ.
המצווה הקס"ה ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרו הכהנים מלצאת מן המקדש בשעת העבודה,
והוא אומרו:
"ומפתח אהל מועד לא תצאו" (שם י, ז).
ונכפל גם לאו זה בכהן גדול ואמר: "ומן המקדש לא יצא" (שם כא, יב).
ולשון ספרא:
"'ומפתח אהל מועד' יכול בשעת העבודה ושלא בשעת העבודה,
תלמוד לומר: 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל' –
הוי אומר בשעת העבודה. 'כי שמן משחת ה' עליכם' (שם , ז),
אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאם יצאו בשעת עבודה חייבין מיתה,
מנין לכל הכהנים שבכל הדורות?
תלמוד לומר: 'כי שמן משחת ה' עליכם'".
ודע שיש בכהן גדול תוספת שלא ילווה את המטה, וזהו פשט הכתוב באמרו: "ומן המקדש לא יצא", וכך נתבאר בפרק ב' מסנהדרין,
שאם מת לו מת – אינו יוצא אחר המטה,
ולמדו לכך ממה שנאמר:
"ומן המקדש לא יצא".
ונלמד מזה, שמותר לו לעבוד ביום שמת לו מת.
וכך הוא לשונם בסנהדרין, אמרו:
"ומן המקדש לא יצא ולא יחלל', הא אחר שלא יצא – חלל";
כלומר: כהן הדיוט, שאסור לו לעבוד כשהוא אונן. והרי הוא מוזהר על כך, כלומר שלא יעבוד אונן, מן הלימוד הזה.
וכבר נתבאר הכלל הזה בסוף הוריות שכהן הדיוט [אונן] לא יעבוד,
וכהן גדול עובד כשהוא אונן.
הנה נתבאר לך שאמרו כאן "ולא יחלל", עשאהו שלילה לא אזהרה – שאין עבודתו נעשית חולין אף על פי שהוא אונן.
ופשט הכתוב שאמרו "ולא יחלל" טעם ללאו הקודם שהוא "לא יצא", כי לא יחלל. אך בשתי הפנים אין ראוי למנות את הלאו הזה בפני עצמו, כמו שמתבאר למי שהבין את הכללים שקדמו למאמר זה.
וכבר נתבאר ששלושה לאווין אלו שהם:
ראשו לא יפרע,
ובגדיו לא יפרם,
ומן המקדש לא יצא –
נכפלו בכהן גדול לבאר עניין מסוים, כמו שנכפלה אזהרתו על גרושה וחללה וזונה לבאר עניין מסוים, וששלושת עניינים שהזהיר עליהם בשלושה לאווין אלו הם בעצמם שהזהיר עליהם באמרו ראשיכם אל תפרעו. ובגדיכם לא תפרמו, ומפתח אהל מועד לא תצאו;
ושמשה רבינו ע"ה הודיעם, כלומר לאלעזר ואיתמר: שבחרדתכם לצרה גדולה זו לא הותרו לכם דברים האסורים עליכם, אלא אתם נשארים מוזהרים כמו שהייתם, על פריעת ראש וקריעת בגדים ויציאה מן המקדש בשעת העבודה.
ונכפל הלאו בכהן גדול לבאר לנו שלאו זה בשעת העבודה, ועל שעת העבודה בלבד חייבין מיתה, כמו שאתה רואה שלמדו לביאור עניין 'ומפתח אהל מועד לא תצאו' ממה שנאמר: 'ומן המקדש לא יצא'; ואף על פי שחייבו בכל לאו מן הלאווין האלה שנכפלו בכהן גדול עניין נוסף, כמו שביארנו – הרי לא יתרבה בכך מספר המצוות למי שהבין מה שהקדמנו, לפי שגופיה דקרא הוא שלא יעשה דבר מכל אלו בשעת העבודה. והבן זאת.
