המצווה הס"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר כהן גדול מלהיכנס למקדש בכל עת
[משום] כבוד למקדש ויראה לפני השכינה.
והוא אומרו יתעלה:

"ואל יבוא בכל עת אל הקדש" (ויקרא טז, ב).

ויש בלאו זה חילוק גבולות, והוא: שכהן גדול הוזהר מלהיכנס לקודש הקודשים אפילו ביום הכפורים אלא בזמן הידוע לעבודה.

וכן כל כהן מוזהר מלהיכנס להיכל בכל ימות השנה זולתי בזמן העבודה.

וקיצור עניין הלאו הוא: שכל כהן לא יכנס למקום שרשאי להיכנס לשם אלא בשעת עבודה, בין כהן גדול בפנים בין כהן הדיוט בחוץ.

ואם עבר על לאו זה, ונכנס שלא בשעת העבודה, אם נכנס לקודש הקודשים – הרי זה חייב מיתה; ואם נכנס להיכל – הרי זה חייב מלקות.

ולשון ספרא:

"ואל יבא בכל עת" – זה יום הכפורים;
"אל הקדוש" – לרבות שאר כל ימות השנה;
"מבית לפרוכת" – להזהיר על כל הבית.
יכול על כל הבית במיתה –
תלמוד לומר: "אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות".
הא כיצד? אל פני הכפורת במיתה, ועל שאר כל הבית באזהרה".

ובגמרא מנחות אמרו בפירוש:

"על ההיכל בארבעים".

קפד. שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים - ספר החינוך

שלא יכנסו הכהנים בכל עת אל המקדש אלא בעת העבודה.
שנאמר (ויקרא טז ב) ואל יבוא בכל עת. ויזהיר בכאן כהן גדול מהכנס בבית קודשי הקודשים ואפילו ביום הכפורים אלא בזמן העבודה, וכן יכנס באזהרה כהן הדיוט מהכנס בהיכל כל השנה אלא בזמן העבודה. ויהיה באור עניין המניעה לומר שכל כהן לא יכנס במקום שהוא ראוי אלא בזמן שהוא ראוי להכנס בו, דהיינו בשעת העבודה.
ולשון ספרא:
'ואל יבוא בכל עת' - זה יום הכפורים, 'אל הקודש' - לרבות שאר ימות השנה, 'מבית לפרכת' - להזהיר על כל הבית. יכול כל הבית במיתה? תלמוד לומר 'אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות'. הא כיצד? אל פני הכפרת במיתה, ועל שאר כל הבית באזהרה.
ובגמרא מנחות אמרו זכרונם לברכה (כז, ב) על ההיכל בארבעים.

משורשי המצוה
שיקבעו המשרתים בנפשותם גדולת המקום ומעלתו ותהיה יראתו תמיד על פניהם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שכהן גדול אינו נכנס לקודש הקודשים אלא ביום הכפורים שנכנס ארבע פעמים ולא יותר, שאם נכנס חמישית חייב מיתה בידי שמים, וכהן הדיוט נכנס בהיכל לעבודה בכל יום. וכל הנכנס להיכל שלא לצורך עבודה, בין כהן גדול בין כהן הדיוט, כגון שיכנס אפילו להשתחוות, לוקה. ואינו חייב מיתה, שנאמר אל פני הכפרת ולא ימות, על קודש הקודשים במיתה ועל שאר הבית בלאו. זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה בלאו הזה.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה קמט, קנ) דעת הרמב’’ן זכרונו לברכה שאמר, שהכניסה בבית שלא לעבודה בפרוע ראש וקרוע בגדים מעלה היא מדבריהם, ואם כן לדעתו כל שנכנס להשתחוות אפשר שאינו במלקות כלל, ואיסור זה דאל יבוא יהיה בביאה ריקנית לגמרי, לפי שזה זלזול לכבוד הבית להיכנס בו חינם.
ויתר פרטיה מבוארים במנחות ובספרא [הלכות ביאת מקדש פ''ב].

ונוהגת בזמן הבית בכהנים
ואפילו עכשיו שלא בזמן הבית אמרו זכרונם לברכה (מגילה כח א) שמוזהרים אנו שלא להכנס למקדש, ודרשו הדבר מדכתיב (שם כו לא) והשמותי את מקדשיכם. ולא אמר מקדשיכם אשים שממה, דמשמע קדושתן עליהן אפילו כשהן שוממין. וכיון שכן, יש לי למנות איסור זה בכלל אסורין הנוהגין היום.

מצווה קפה: מצוות לא תעשה, שלא יכנסו כהנים בכל עת למקדש - ספר מצוות ה'

[לא תעשה צו] מצוות לא תעשה, שלא יבא כהן בכל עת למקדש.
שנאמר: "ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרוכת" ויקרא טז, ב.

מראי מקומות:
מנחות דף כ"ז; מסכת כלים פרק א';
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ב' הלכות א'-ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ס"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ש"ג.