קצא. שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו - ספר החינוך

שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו. שנאמר (ויקרא יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בעניין הקרובות (מצוה קצ). ועוד יש לנו לומר, כי הטעם בזה לפי שיהיה בדבר קלון אצל אביו. וכבר כתבנו במצות כבוד אב (לג) התועלת הנמצא לנו בכבוד האבות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין נג, א), שאשת אביו אסורה מן התורה בין מן הארוסין פירוש מן הקדושין, בין מן הנשואין, בין בחיי אביו ואפילו גרשה, בין אחרי מותו. וכן מה שאסרו (יבמות כא, א) לגדר אסור זה, אשת אבי אביו. כלומר אשת זקנו אף על פי שאינה זקנתו. וכן אסרו גם כן אשת אבי זקנו, וכן אשת אבי אם זקנו. וכן עד מעלה מעלה אפילו עד יעקב. ואסרו גם כן לגדר איסור זה אשת אבי אמו בלבד. והטעם, לפי שעיקר איסור זה הוא מצד אבות דהינו אשת אב, על כן החמירו זכרונם לברכה יותר בצד האבות, ואמרו שיהא אסור למעלה עד לעולם. ובצד האם לא גזרו אלא באשת אבי אמו לבד, והוא כעין החילוק שכתבנו למעלה באיסור האם.
ויתר פרטיה הם במקומות שנכתוב למטה בסוף הסדר (מצוה ריא). וזאת מן העריות שנצטוו עליה כל בני העולם בכלל, אבל חילוק יש בין ישראל לשאר האומות, שבשאר האומות אין נקראת אשת אביו אלא על ידי בעילה, ובישראל אפילו בקידושין, וכן בעניין השניות שאין איסור שניות באמות כמו שאמרנו.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
ועובר עליה ושכב את אשת אביו במזיד חייב כרת, ובעדים ובהתראה נסקל, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית. ואם שכב עם אחת מן השניות היה לוקה מכת מרדות.

מצווה קצב: מצוות לא תעשה, שלא לבא על אשת אביו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קא] מצוות לא תעשה, שלא לבוא על אשת אביו.
שנאמר: "ערות אשת אביך לא תגלה" ויקרא יח, ח.

מראי מקומות:
סנהדרין דף נ"ד;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ב' הלכה א'. והלכות אישות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, של"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין צ"א;
שו"ע אבן העזר סימן ט"ו.

המצווה השל"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלבוא על אשת אב,
והוא אומרו:

"ערוות אשת אביך לא תגלה" (שם, ח),

והעובר על לאו זה – בכרת.
ואם נתקימה עליו העדות – בסקילה אם היה מזיד;
ובשוגג, מקריב חטאת קבועה.

הנה נתבאר לך שהבא על אמו חייב עליה משום אם ומשום אשת-אב, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, כמו שנתבאר בסנהדרין.