כ. שלא יראה לנו חמץ בפסח - ספר החינוך

שלא יראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת ימי הפסח, שנאמר (שמות יג ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. ואין אלה שני לאוין בשני עניינים, אבל הם בעניין אחד, כמו שאמרו ז''ל (ביצה ז, ב) פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור, לומר לך הוא חמץ הוא שאור, כלומר, אין הפרש בין החמץ עצמו ובין דבר המחמץ.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בשאר מצות הפסח.

דיניה
מבוארים בפסחים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולקח חמץ בפסח והניחו ברשותו, לוקה. אבל אם לא הוציאו מקודם הפסח מביתו, אינו לוקה עליו לפי שאין בו מעשה, ואין לוקין עליו, כמו שאמרנו.

מצווה כ: מצוות לא תעשה, שלא יראה חמץ בגבולנו בפסח - ספר מצוות ה'

[לא תעשה יב] מצוות לא תעשה, שלא יראה חמץ ברשות ישראל כל שבעת ימי הפסח.
שנאמר: "ולא יראה לך חמץ" שמות יג, ז.

מראי מקומות:
פסחים דף ה';
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ר';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ע"ז;
שו"ע אורח חיים סימן תל"א, ת"מ, תמ"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ל"ד, ל"ה.

המצווה המשלימה מאתים ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו שלא יראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת הימים,
והוא אומרו:

"ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך" (שמות יג, ז).

ואין אלו שני לאווין בשני ענינים, אלא הם בעניין אחד.
ובפירוש אמרו:

"פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור –
לומר לך: הינו חמץ הינו שאר",

כלומר: שאין חילוק בין השאור עצמו או הדבר המחמץ. ומי שעבר והניח חמץ ברשותו – אינו חייב מלקות, אלא אם לקח חמץ בפסח וקנהו שיהא עושה מעשה.
ולשון התוספתא:

"המשייר חמץ בפסח והמקיים כלאים בכרם – אינו לוקה".