רא. ערות כלתך לא תגלה - ספר החינוך

שלא לבוא על אשת הבן, שתהיה אשתו מן הארוסין, וכל שכן מן הנשואין, בין בחייו ואפילו גרשה, בין אחר מותו, בכל עניין זה נקראת אשת בנו, ואסורה עליו, שנאמר (ויקרא יח טו) ערות כלתך לא תגלה.
ומן הדומה שהחיוב אפילו בבן ממזר, בנו הוא מכל מקום, אבל בן שפחה ונכרית אין זה נקרא בנו לשום דבר.

שורש איסור העריות, כתבנוהו (מצוה קצ).

מדיני המצוה
כגון מה שאסרו זכרונם לברכה (יבמות כא, ב) לגדר זה כלת בנו, וכן כלת בן בנו עד סוף העולם, ואסרו גם כן כלת בתו בלבד. והטעם כעין מה שאמרנו למעלה, לפי שהאיסור בא בכתוב בכלתו גזרו הם בכל הכלות הבאות מחמת הבן, וגזרו מחמת בתו בלבד, ודי לנו בכך, ואלו נקראות שניות.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את כלתו במזיד ויש עדים והתראה בסקילה, ואם אין עדים בכרת, בשוגג מביא חטאת קבועה. ואם שכב את כלת בנו או בן בנו עד סוף העולם או כלת בתו, מכין אותו מכת מרדות.

מצווה רב: מצוות לא תעשה, שלא לבא על אשת בנו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קיא] מצוות לא תעשה, שלא לבא על כלתו (היא אשת בנו).
שנאמר: "ערות כלתך לא תגלה" ויקרא יח, טו.

מראי מקומות:
סנהדרין דף נ"ד; כריתות דף ב';
רמב"ם הלכות איסור ביאה פרק ב' הלכה א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שמ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין צ"ג;
שו"ע אבן העזר סימן ט"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן שי"ד.

המצווה השמ"ג ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלבוא על אשת הבן,
והוא אומרו:

"ערות כלתך לא תגלה" (שם, טו).

והעובר על זה – בסקילה.
ואם לא נתקימה העדות או שלא נודע – הרי הוא בכרת אם היה מזיד;
ובשוגג – מקריב חטאת קבועה.