רג. ערות אשה ובתה לא תגלה - ספר החינוך

שלא לגלות ערות אשה ובתה, שנאמר (ויקרא יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. ובא הפירוש שאין החיוב אלא כגון שנשא האחת תחלה, ואחר כך כשבא על השניה הוא מתחייב, אבל אם לא נשא אחת מהן לא יתחייב עליהן, לפי שכתוב בהן לשון אישות וקיחה, דמשמע על ידי נשואין. דהכי משמע לן לשון 'קיחה' בכל מקום, לשון נשואין. אבל חכמים גזרו גדר ואמרו, שאם נאף אדם עם אשה אסור לישא בתה כל השבע נשים קרובותיה כל זמן שהזונה קימת, מפני שהזונה באה לבקר אותן ולבו גס בה ושמא יבוא לידי עבירה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את אשה ואת בתה שניהם נשרפין, הוא ואותה ששכב [עמה] אחרונה, שאין לראשונה חטא שהרי בהיתר נשאה, ואם בא על השניה אחר מיתת אשתו הראשונה הרי אלו בכרת, ואין בהן מיתת בית דין, שנאמר במקום אחר בסדר קדושים תהיו (כ יד) באש ישרפו אתו ואתהן. ופרש רבי אליעזר בסנהדרין (סו, ב) באש ישרפו אותו ואחת מהן, דהינו האחרונה, כמו שאמרנו. ודוקא כששתיהן קימות, שכן בא הפירוש. אבל כשאין שתיהן קימות אין שם שריפה, אלא שהן בחיוב כרת במזיד, ובשוגג מביא חטאת קבועה.
ורבי עקיבא מפרש שם, אותו ושתיהן, וכגון שנשא השתים באיסור, וימצא זה כשנשא הבת ואמה ואם אמה. ושם מתבאר במאי פליגי.

מצווה רד: מצוות לא תעשה, שלא לישא אשה ובתה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קיג] מצוות לא תעשה, שלא לבא על אשה ובתה.
שנאמר: "ערות אשה ובתה לא תגלה" ויקרא יח, יז.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ע"ו, יבמות דף צ"ו;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ב' הלכה ז'. והלכות אישות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, של"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ק"א;
שו"ע אבן העזר סימן ט"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ש"ה.

המצווה השל"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלצרור אשה ובתה.
והוא אומרו:

"ערות אשה ובתה לא תגלה" (שם יח, יז).

והעובר על זה, והוא שתהיה אחת מהן אשתו ובא על האחרת – חייב שרפה אם נתקימה עליו העדות;
והוא בכרת אם היה מזיד;
ואם היה שוגג מקריב חטאת קבועה.