מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הקל"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול את הנותר
והוא מה שנשאר מבשר הקודשים אחר הזמן הקבוע לאכילתם. ולא באה בלשון התורה אזהרה מפרשת לאסור אכילתו, אלא נתבאר בתורה חיוב הכרת למי שאוכל נותר.
והוא אומרו בפרשת קדושים בהזכירו קרבן השלמים:
"והנותר עד יום השלישי באש ישרף, ואם האכל יאכל ביום השלישי פיגול הוא לא ירצה, ואוכליו עוונו ישא כי את קודש ה' חילל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (שם יט, ו-ח)

הנה נתבאר שהוא בכרת אם הוא מזיד;
ואם אכל בשוגג – חייב חטאת קבועה.

הנה העונש מפורש בכתוב; אבל האזהרה היא ממה שאמר במלואים:
"וזר לא יאכל כי קודש הם" (שמות כט, לג).
כינוי זה, שהוא "הם", הוא כולל גם כל מה שנתקלקל מן הקודשים ואסור לאכלו – כנותר.

ובמעילה אמרו על מה שאמרה המשנה:
"הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה מפני שהן שני שמות".
אמרו:
לא שנו אלא לטומאת הידים דמדרבנן; אבל לעניין אכילה מצטרפין.
דתניא: ר' אליעזר אומר: "לא יאכל כי קודש הם – כל שבקודש פסול,
לתן לא תעשה על אכילתו".

והפיגול והנותר הם מפסולי המוקדשין ולפיכך כל אחד מהם מוזהרים על אכילתו על פי אמרו: "לא יאכל כי קודש הם".

וכבר נתבאר עונש הנותר שהוא כרת.

רטו. שלא לאכול נותר - ספר החינוך

שלא לאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר הקודשים מקורבן שקרב כמצותו אחר זמן הראוי לאכלו, שנאמר במלואים (שמות כט חו) לא יאכל כי קודש הם.
ובא הפירוש על זה (מעילה יז, ב) כל שבקודש פסול, ליתן לא תעשה על אכילתו, וזה ירמוז הכתוב באמרו כי קודש הם, זה הנסתר שהוא 'הם', הוא כולל כל מה שנפסל מן הקודשים. ואין לנו ללמוד בכך שנחשב הפיגול והנותר ללאו אחד, כי שני שמות הן, וכמו שכתבתי למעלה באיסור הפיגול בסדר צו (מצוה קמד). ומצינו שבאו בהם שני כתובים לגבי העונש, דכתיב בפיגול בסדר צו (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל וגו', וכתיב בתריה והנפש האוכלת עונה תשא. ונשיאות עון זה הוא כרת, כמו שנלמד בגזרה שוה מנותר, וכתיב הכא גבי נותר (שפ יט ו ח) והנותר עד יום השלישי פיגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא כי את קודש ה’ חלל ונכרתה וגו'.
ועל כן, אף על פי שאזהרת שניהם ממקרא אחד, לא נמנע מפני כן לחושבם שני לאוין. וכן אמרו במעילה (יז, ב) הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה, מפני שהן שני שמות וכו' כמו שמפורש שם, שיש דברים שאין מצטרפין בהן ויש שמצטרפין בהן.

משורשי המצוה
כתבתי באיסור פיגול מה שידעתי.

מדיני הנותר
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים לה, א) אכל מן העור או מן המרק או מן התבלין או מן האלל או מן המראה או מן הגידים ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים ומן החרטם, מביצי העוף, מן הנוצה - אינו חייב כרת. וכן בדם (שם מה, ב) אין חייב בו משום נותר, וכן בלבונה והקטורת והעצים, וכמו שכתבנו בפיגול. אבל מן השליל או מן השליא חייב כרת. וכן מה שאמרו (שם א) כי קודשי הגוים, כלומר נדרים ונדבות שמקבלין מהן אין בהן משום נותר ופיגול.
ויתר פרטי איסור הנותר וגם הפיגול, יתבארו בהרבה מקומות מסדר קודשים [הלכות פסולי המוקדשין פרק א].

ונוהג איסור זה בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליו ואכל כזית נותר במזיד חייב כרת, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה, וכן הדין אם אכל כזית מנותר ופיגול ביחד, דלעניין אכילה מצטרפים הן.

מצווה רטז: מצוות לא תעשה, שלא לאכול נותר - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קכד] מצוות לא תעשה, שלא לאכול נותר מקרבן אחר זמן אכילתו.
שנאמר: "והנותר וגו' עונו ישא וגו'" ויקרא יט, ז-ח.

מראי מקומות:
מעילה דף י"ז; זבחים דף נ"ו; מכות דף י"א; כריתות דף ב';
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק י"ח;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קל"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין של"ו.