המצווה הקכ"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו להניח את הלקט
והוא אומרו:

"ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אתם" (שם כג, כב).

וגם זה לאו שנתק לעשה, כמו שנתבאר במסכת מכות לגבי פאה.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו במסכת פיאה.
ודין תורה, שלא תהא נוהגת אלא בארץ.

ריח. לעזוב הלקט בשדה - ספר החינוך

לעזוב הלקט לעניים, והוא מה שנופל מתוך המגל בשעת קצירה או מתוך היד בשעת תלישה, שנאמר בלקט (ויקרא יט י) לעני ולגר תעזב אותם.

משורשי המצוה
כתבתי במצות הפאה (מצוה רטז) מה שידעתי.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (פאה ו, ה): שבולת אחת או שתים לקט, שלוש אינם לקט, כלומר, שאם נפלו שלוש שבלים או יותר ביחד מיד הקוצר, שלושתן לבעל השדה, שאין דין לקט אלה במועט, ודוקא שנפל הלקט מן הקוצר בלא אונס (שם ד, י). אבל הכהו קוץ בידו ונפל, אין זה לקט, וספק לקט – לקט, שנאמר (תהלים פב ג) עני ורש הצדיקו, צדק משלך ותן לו.
ודין תבואה הנמצאת בחורי הנמלים,
ודין (שם ה, ב) שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת פאה. ולעניין באיזה מקום נוהגת, ומי חייב בה, ועונש העובר עליה, הכל כמו בפאה.

מצווה רכ: מצוות עשה לעזוב הלקט לעניים - ספר מצוות ה'

(עשה צד) מצוות עשה לעזור לעניים הלקט.
שנאמר: "לעני ולגר תעזוב אותם" ויקרא יט, י.

מראי מקומות:
מסכת פאה פרק ד', פרק ה', פרק ח'; בבא קמא דף צ"ד; מכות דף ט"ז;
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קכ"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קנ"ז;
שו"ע יורה דעה סימן של"ב.