מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



רכד. שלא לגנוב שום ממון - ספר החינוך

שלא לגנוב שום ממון, שנאמר (ויקרא יט יא) לא תגנבו, ואמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פו א), שזה אזהרה לגונב ממון. ועניין הגנבה הוא כמו שפרשנו בסדר משפטים (מצוה נד).

שורש מצוה זו ידוע
כי היא מן המצות שהשכל מחייבם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ סא, ב) שאסור מן התורה לגנוב אפילו על מנת להחזיר או על מנת למקט, כלומר להכעיס בעל הגניבה ולהבהילו לשעה ולהחזיר לו הדבר אחר כך. וכן אמרו בספרא (קדושים ב א ב) לפי שנאמר בגניבה (שמות כב ג) 'שנים ישלם' - למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר 'לא תגנבו'. לא תגנבו אפילו על מנת למקט, לא תגנובו על מנת לשלם ארבעה וחמשה.

ודין הגונב סלע מכיס חברו או מביתו והחזיר הדבר הגנוב למקומו לדעת בעליו או שלא לדעתו מה דינו, ובאי זה צד מנין פוטרו, והחילוק שיש בעניין זה בין דבר שיש בו רוח חיים, כגון בהמות, למה שאין בו רוח חיים, וכמו שבא בבבא קמא פרק עשירי (קיח, א).
ומה שאמרו (שם ב) שאסור לקנות מיד גנב מפני שמחזיק ידי עוברי עברה, וכן כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור ליקח אותו, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שאין לוקחין מן הרועים צמר, חלב וגדיים, וכן אין לוקחין משומרי עצים או פרות אלא במקומות ידועים, וכן אין לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן הקטנים אלא דברים ידועים, ודרך כלל אמרו, וכולם שאמרו 'הטמן!', אסור ליקח מהם.

ומה שאמרו (שם קטו, א) כי לגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק, ומחזיר הלוקח ממנו הכלי בלא דמים, והוא יעשה דין עם הגנב, אבל אם אינו מפורסם יש בו תקנת השוק, ומחזיר בעל הגנבה מעותיו ללוקח ונוטל כליו, ואחר כך יעשה הוא דין עם הגנב.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (גניבה א א) וזה לשונו.
כל הגונב משוה פרוטה ולמעלה, עובר על לא תעשה, שנאמר לא תגנבו, ואין לוקין על לאו זה לפי שנתן להשבון. ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי ואחד הגונב את הגדול או את הקטן, עד כאן.
ויתר פרטיה, בקמא פרק עשירי ובמקומות אחרים [ח''מ סי' שמח].

ונוהג איסור בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על לאו זה וגנב - חייב לשלם, כמו שמפורש בכתוב. אם גנב דינר או כסות או חמור או גמל משלם שנים בדמיהם, ונמצא מפסיד כשיעור שביקש לחסר חברו. ותשלומי כפל נוהגין בכל דבר חוץ משור ושה, שיש בהן צדדין שמשלמין עליהן ארבעה וחמשה, כגון שטבח ומכר, כמו שבא בכתוב מבואר. וכשמשלם כפל או ארבעה וחמשה בשור ושה, דוקא שהעידו עליו עדים ושילם על פיהם בבית דין. אבל מודה מעצמו פטור עם תשלום הקרן לבד, שנאמר (ויקרא כב יח) אשר ירשעון אלהים ישלם שנים, ודרשו זכרונם לברכה (שם סד ב) פרט למרשיע את עצמו. והוא הדין לכל קנסות, שהמודה בהן פטור. וכבר כתבתי למעלה (מצוה מט) שאין דנין דיני קנסות אלא בארץ.

מצווה רכה: מצוות לא תעשה, שלא לגנוב שום חפץ או ממון - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קכט] מצוות לא תעשה, שלא לגנוב שום חפץ או ממון.
שנאמר: "לא תגנובו" ויקרא יט, יא.

מראי מקומות:
בבא קמא פרק ז'; סנהדרין דף פ"ו;
רמב"ם הלכות גניבה פרקים א'-ו';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רמ"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קנ"ה;
שו"ע חושן משפט סימן שמ"ח;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רס"א.

המצווה הרמ"ד ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלגנוב ממון,
והוא אומרו:
"לא תגנבו" (ויקרא יט, יא)
ובמכלתא:
"לא תגנבו – הרי אזהרה לגונב ממון".
והעובר על לאו זה – חייב בתשלומין שהזכיר הכתוב: או תשלומי כפל, או תשלומי ארבעה וחמישה, או החזרת הקרן בלבד.
ובספרא:
"לפי שנאמר בגנבה: 'שנים ישלם' (שמות כב, ג) למדנו עונש, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: 'לא תגנבו' על מנת למקט"

כלומר: כדי להרגיז את הנגנב ולהביאו במבוכה, ואחר כך תחזיר לו: ",לא תגנבו' על מנת לשלם לו תשלומי ארבעה וחמשה".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מבבא קמא.