רכו. שלא לישבע על כפירת ממון - ספר החינוך

שלא נשבע על ההכחשה, שנאמר (ויקרא יט יא) ולא תשקרו, כלומר שאם כפר איש בפקדון, עבר על לא תכחשו. ואם נשבע לו על הכפירה אחר כך, עבר על ולא תשקרו, שכן בא לנו פירוש זה הכתוב שהוא להזהיר על הנשבע בכפירת ממון.
וכמו שבא בספרא (קדושים ב ג) ולא תשקרו. מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שם ה כב) ונשבע על שקר, למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר לא תשקרו. ונתבאר במסכת שבועות (כא, ב), שכל מי שישבע שבועת שקר על כפירת ממון, עובר בשני לאוין משום ולא תשבעו בשמי לשקר, ומשום ולא תשקרו איש בעמיתו.

משורשי איסור השבועה לשקר, כתבתי בפרשת וישמע יתרו במצות לא תשא (מצוה לב).

ודיני מצוה זו
בפרק חמישי משבועות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושיקר ונשבע על הכפירה במזיד לוקה, ואף על פי שאין בו מעשה מחומר השבועה חייבתו התורה מלקות.

מצווה רכז: מצוות לא תעשה, שלא לישבע שקר על כפירת ממון - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קלא] מצוות לא תעשה, שלא לשבע בשקר על כפירת ממון.
שנאמר: "ולא תשקרו איש בעמיתו" ויקרא יט, יא.

מראי מקומות:
ספרא; שבועות דף ל"ו;
רמב"ם הלכות שבועות פרקים ז'-ח';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רמ"ט;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רמ"א;
שו"ע חושן משפט סימן רצ"ד.

המצווה הרמ"ט ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו משבועת שקר שאנו נשבעים לכפור חוב הקבוע עלינו,
והוא אומרו:

"ולא תשקרו איש בעמיתו" (שם יט, יא),

כגון: אם כפר בפיקדון – הרי עבר על אמרו יתעלה: 'לא תכחשו';
ואם נשבע על כפירתו – עבר על אמרו: 'לא תשקרו'.
ובספרא:

",ולא תשקרו' מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: 'ונשבע על שקר' למדנו עונש, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: 'לא תשקרו'".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ה' משבועות.
ושם נתבאר שהנשבע שבועת שקר על כפירת ממון – עובר בשני לאווין:
משום "לא תשבעו בשמי לשקר" (שם, יב)
ומשום "לא תשקרו איש בעמיתו".