מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



כד. שלא נלך בשבת חוץ לתחום - ספר החינוך

שנמנענו שלא ללכת בשבת חוץ לגבולים ידועים שנאמר (שמות טז כט) אל יצא איש ממקמו ביום השביעי.
ובא הפירוש עליו (רמב''ם שבת כז א ב) ש'מקומו' נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלוש פרסאות חוץ לעיר. והפרסה ארבעה מילין. והמיל אלפים אמה. ומודדין משפת הבית החיצון שבעיר, אפילו היתה גדולה כנינווה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר. [דאורייתא – 24,000 אמה; דרבנן – 2000 אמה]

משורשי מצוה זו
שנזכר ונדע שהעולם מחודש לא קדמון, כמו שכתוב בפירוש במצות שבת (שם כ יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי.
על כן לזכר הדבר ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק, רק דרך טיול ועונג. ובהליכת שנים עשר מילין אין בו טורח רב.

דיני המצוה
כגון שובת במדבר או במערה מה דינו, (עירובין סא, ב) וכן מי שיצא חוץ לתחום, לרצונו או לאנסו, או ברשות בית דין, (שם נב, ב) ואם הוקף במחיצה בשבת מה דינו, (שם מב, א) ובית היוצא יותר משאר בתי העיר שבעים אמה ושירים, ובית הכנסת שיש בו דירה לחזנין ובית עבודה זרה שיש בה דירה לכמרים, ואוצרות שיש בהן דירה, ושלוש מחיצות שאין עליהן תקרה ומעזיבה מה דינן עם העיר? (שם נה, ב) ועיר ארוכה, מרובעת, עגולה, עשויה כמין גם או כקשת, מהיכן מודדין לה, (שם א) ובאי זה חבל מודדין, וכמה שיעורו של חבל, (שם נג, ב) והגיע לגיא או להר או לכותל כיצד מודד בה, ובמי סומכין במדידה, ומי נאמן להעיד על התחומין.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא ערובין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה והלך אפילו אמה אחת יותר משלוש פרסאות לוקה, וכן אם הלך אפילו אמה אחת יותר חוץ לאלפים אמה סמוך לעיר, לוקה מכת מרדות דרבנן.

והרמב’’ן ז''ל כתב, (בסהמ''צ ל''ת שכא) כי מה שאמר הרמב''ם ז''ל בספר המצות שלו, דאיסור תחומין דאורייתא הוא ביותר מאלפים אמה, וכן מה שאמר בחבורו הגדול, (שבת כז, א) שחזר מזה וכתב שהשיעור של תורה הוא שלוש פרסאות, כי הכל טעות, שאין לנו איסור תחומין דאורייתא כלל, וכן מתבאר במקומות הרבה מן הגמרא שלנו, שהיא גמרת בבל, שאנו סומכין עליה בכל דברינו. והרבה הרב ראיותיו על זה במצות שי''ג (צ''ל שכא) מן הלאוין. והוא יפרש אל יצא איש, כמו אל יוציא. כמו שיש במסכת ערובין (טז, ב) מאן דמשמע לה הכי.

מצווה כד: מצוות לא תעשה, שלא לצאת חוץ לתחום שבת - ספר מצוות ה'

[לא תעשה יג] מצוות לא תעשה, שלא לצאת בשבת חוץ לתחום.
שנאמר: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" שמות טז, כט.

מראי מקומות:
סנהדרין דף מ"ו; ערובין דפים י"ז, צ"א;
רמב"ם הלכות שבת פרק כ"ז, כתב י"ב מיל וחזר בו ממה שכתב ב
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שכ"א, אלפים אמה.
רמב"ן משיג וסובר תחומין דרבנן;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ס"ו;
שו"ע אורח חיים ס ימן שצ"ו.

המצווה השכ"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלנסוע בשבת,
והוא אומרו:
"אל יצא איש ממקמו ביום השבעי" (שם טז, כט).
ובא בקבלה שתחום המסע הוא מה שנוסף על אלפים אמה מחוץ לעיר אפילו אמה אחת. והלוך אלפים אמה לכל רוח מותר.

ולשון המכילתא:
"'אל יצא איש ממקמו' – אלו אלפים אמה".
ובגמרא ערובין אמרו:
"לוקין על אסור תחומין דבר תורה"

ובאותה המסכתא נתבארו דיני מצווה זו.