המצווה הקס"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר כהן גדול מלהטמא למת מן המתים
באיזה אופן שתהיה הטװמאה, בין בנגיעה בין במשא,
והוא אומרו:

"לאביו ולאמו לא יטמא" (שם).

ואולי תחשוב שזה והקודם עניין אחד הוא, ושזה שאמר "לאביו ולאמו לא יטמא" ביאור הוא-אין הדבר כן, אלא הם שני לאווין: לא יבוא ולא יטמא.
ולשון ספרא:

"חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא".

וכן חייבו בכהן הדיוט בדין גזרה שווה, אמרו:

"כשם שכהן גדול שנאסרה עליו נפש מת חייב בשני לאווין: לא יבוא ולא יטמא, כך גם כהן הדיוט, כיון שנאסר עליו להטמא בנפש מת חייב בלא יבוא".

אבל לא מנינו אותו מהטעם שביארנו בכלל השני, אלא מנינו שני לאווין אלו מכיון שהם שני פסוקים: לא יבוא ולא יטמא; ועניין 'לא יבוא' אינו עניין 'לא יטמא'.
כמו שביארו מעתיקי השמועה ואמרו:

חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא.

רעא. שלא ייטמא כהן גדול בשום טומאה במת - ספר החינוך

שלא יטמא כהן גדול אפילו במת מקרוביו, וכל שכן בכל שאר המתים שבעולם, במין ממיני הטומאה בין בנגיעה בין במשא, שנאמר (ויקרא כא יא) לאביו ולאמו לא יטמא, כלומר, אפילו לאלו שהם קרוביו. ואף על פי שבראש הפסוק אסר עליו מהטמא על כל הנפשות, זהו טומאת ביאה לאהל המת, כמו שפרשנו שם (מצוה רע) שהרי כתוב שם לא יבוא דמשמע ביאה באהל, וכאן יאסר עליו כל שאר מיני הטומאה בכלל.
ואל תחשב שזה שנאמר לאביו ולאמו וגו'. הוא פירוש לראש המקרא שאמר ועל כל נפשת וגו'. שאין הדבר כן, אבל הם שני לאוין: 'לא יבוא' ו'לא יטמא'.
ולשון ספרא (אמור ב ד) חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (בספרא שם) שחייב כהן הדיוט בלא יבוא ולא יטמא, אף על פי שלא נכתב בו, מדין גזירה שוה, כששניהם נאסרו מהטמא בנפש, וכמו שבא בגמרא. ואמנם אין למנות במנין הלאוין לא יבוא ולא יטמא בכהן הדיוט לשני לאוין, כמו שמנינו אותן בכהן גדול, לפי שבכהן גדול נכתבו בפירוש, ובהדיוט נלמד האחד בגזרה שוה.
וכבר הורה זקן, הוא הרמב''ם זכרונו לברכה, שאין לנו למנות במנין תרי''ג מצות אלא המפורשות בכתוב, אבל לא הנלמדות במידות שהתורה נדרשת בהן.

משורשי המצוה
מה שכתבנו במצוה הקודמת לזו, והוא הדין והוא הטעם, כי כוונת שתיהן בלא יבוא ובלא יטמא עניין אחד הוא.

ובדיני טומאת המת, כבר כתבתי למעלה בסדר זה במצוה רסג קצת מהן.

ונוהג איסור זה בזמן הבית
כי אז יהיה שם כהן גדול. ובכל מקום שהכהן שם, גם כן נוהג אסור זה, ואם עבר ונטמא ואפילו לקרוביו במין ממיני הטומאה חייב מלקות.

מצווה רעב: מצוות לא תעשה, שלא יטמא כהן גדול אפילו לקרובים - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קסו] מצוות לא תעשה, שלא יטמא כהן גדול במגע ובמשא אפילו לקרובים.
שנאמר: "לאביו ולאמו לא יטמא" ויקרא כא, יא.

מראי מקומות:
נזיר דפים מ"ב, מ"ז; מכות דף כ"א;
רמב"ם הלכות אבל פרק ג' הלכה י';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קס"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רל"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן פ"ט;
שו"ע יורה דעה סימן שע"א.