המצווה הע"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר בעל מום עובר מלעבוד כל זמן שיש בו אותו המום.
והוא אומרו יתעלה:

"כל איש אשר בו מום לא יקרב" (ויקרא שם, יח)

ולשון ספרא:

"אשר יהיה בו מום",
אין לי אלא מום קבוע, מום עובר מנין? –
תלמוד לומר: "כל איש אשר בו מום לא יקרב".

וגם הוא אם עבר ועבד במום עובר – לוקה,

וכבר נתבארו דיני מצווה זו מומין עוברין של אדם ומומין קבועין בפרק ז' מבכורות.

רעו. שלא יעבוד כהן בעל מום עובר - ספר החינוך

שלא יעבוד כהן בעל מום עובר, שנאמר (ויקרא כא כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש, 'כל' - רבויא הוא, ומרבה אפילו מום עובר. כי בתחילה יזהיר על מום קבוע, שיהא סבור שהוא מותר לעבוד במום עובר שהוא קל ממנו, לפיכך הזהיר גם על העובר, והוא הגרב והילפת.

משורשי המצוה
כעניין שכתבנו במצוה הקדמת לה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין סו ב) שאחד מום קבוע או מום עובר פוסל העבודה ולוקה הכהן עליו אם עבד (עבר) במזיד.
ומה שאמרו זכרונם לברכה, (מדות ה ד) שבית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהן בהתמדה שהיו בודקין הכהנים ביחוסין ובמומין, וכל כהן שנמצא פסול ביחוסין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה. וכל מי שנמצא שלם וכשר לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.
ומי שנמצא כשר ביחוסו ונמצא בו מום, יושב בלשכת העצים ומתילע עצים למערכה, וחולק בקודשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל, שנאמר לחם אלהיו מקודשי הקודשים ומן הקודשים יאכל.
ויתר דיני כל המומין. בבכורות פרק שביעי.

ונוהגת בזמן הבית בכהנים
עבר ועבד במום עובר במזיד - לוקה.
והרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה זה הלאו של מום עובר ללאו בפני עצמו. וכתב, דבכלל לאו דמום קבוע הוא, והוא כמו חלק מחלקי המצוה, וכבר הסכימו הוא והרמב''ם זכרונו לברכה, ודבר ברור הוא שאין לחשב חלק המצוה בפני עצמה.

מצווה רעז: מצוות לא תעשה, שלא יעבוד כהן בעל מום עובר - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קע] מצוות לא תעשה, שלא יעבוד כהן בעל מום עובר.
שנאמר: "כל איש אשר בו מום לא יקרב" ויקרא כא, יח.

מראי מקומות:
קדושין דף ס"ו, בכורות דף מ"ג;
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ו' הלכה ב';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ע"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ש"ח.