המצווה הקל"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרה החללה מלאכול קודש שהייתה רשאית לאוכלו, כלומר: התרומה וחזה ושוק, והוא אומרו:

"ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקודשים לא תאכל" (שם, יב).

ובגמרא יבמות אמרו:

"כי תהיה לאיש זר, כיון שנבעלה לפסול לה – פסלה".

וממה שאמר: "בתרומת הקודשים" אמרו:

"במורם מן הקודשים לא תאכל".

כלומר: חזה ושוק.

ושם אמרו לכתוב קרא:

היא בקודשים לא תאכל, מאי בתרומת הקודשים?
שמעת מנה תרתי.

כלומר: שאם נבעלה לפסול לה – נפסלה לתרומה: ושאם הייתה נשואה לזר ומת – חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק.
ונמצא לאו זה, שהוא "היא בתרומת הקודשים לא תאכל", כולל שני ענינים:
אחד אזהרה לחללה מלאכול קודש.
והשני אזהרה לכוהנת שנשאת לזר מלאכול חזה ושוק אף על פי שמת בעלה או גרשה.

אבל אסור אכילתה בתרומה בעודה תחת בעלה הזר אינו מפסוק זה, אלא למדוהו מקבלי הפירוש ממה שנאמר: "וכל זר לא יאכל קודש" (שם, י), וכל זמן שהיא תחת הזר – הרי היא כזר ו"זר" קרינא בה. ודע זה.

וגם היא אם עברה על לאו זה – הרי היא לוקה.

רפג. שלא תאכל חללה מן הקודש - ספר החינוך

לא תאכל חללה מן הקודש. כלומר מן התרומה וחזה ושוק שראויות בנות אהרן הכשרות לאכלן, שנאמר (ויקרא כב יב) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקודשים לא תאכל. ואמרינן בגמרא יבמות (סח, א) כי תהיה לאיש זר כגון שנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהונה.
ומאשר כתוב 'בתרומת הקודשים', אמרו זכרונם לברכה (שם ב) במורם מן הקודשים לא תאכל, כלומר מחזה ושוק, ושם נאמר לכתוב קרא 'בקודשים לא תאכל', מאי 'בתרומת הקודשים'? שמעת מנה תרתי: חדא שהיא כשנבעלה לפסול נפסלה מלאכול בתרומה וחזה ושוק, ועוד אחרת, שהיא כשתהיה נשואה לזר ומת בעלה, שחוזרת לאכול בתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק.
ונמצא שיהיה בכלל זה הלאו אזהרת החללה מלאכול הקודש, ואזהרת כוהנת שנשאת לזר שלא תאכל חזה ושוק אף על פי שמת בעלה או גרשה. מה שלא נדין כן בתרומה, שכהנת שנשאת לזר ומת בעלה חוזרת היא לאכול בתרומה. ומשמעות הכתוב כן, כי תהיה לאיש זר בתרומת הקודשים לא תאכל. כלומר כשתבעל לאיש זר, כלומר, שהוא פסול לה, וזהו זרותו - לא תאכל בתרומת הקודשים, דהינו תרומה וחזה ושוק כדפרישית.

ועוד יש גם כן במשמעות הכתוב כי תהיה לאיש זר למי שאינו כהן, וכן כתב רש''י זכרונו לברכה: לאיש זר, ללוי או לישראל, כלומר שהוא זר מן הכהונה, בתרומת הקודשים אינה אוכלת בעת היותה לו. אבל אחר מותו, או שגרשה, שהיא אוכלת בתרומת הקודשים, שהרי יצאת מתחת ידי הזר - לא תאכל בחזה ושוק, דמכיון שנשאת לזר נפסלה בחזה ושוק לעולם.

ואולם תדע, כי איסור אכילת כהנת בתרומה בעודה תחת בעלה ישראל לא למדנוהו מזה הכתוב כלל, שלא בא עליו הפירוש לדרוש בו כך אלא מה שכתבנו, אבל זה האיסור למדוהו חכמים זכרונם לברכה בעלי הקבלה ממקום אחר, מדכתיב וכל זר לא יאכל קודש, שבא עליו הפירוש שכל זמן שהאשה תחת בעלה, דהינו בעלה הישראל שהוא זר מן הכהונה, לא תאכל קודש, כי אשת הזר נחשבת כזר, והרי היא כמו אחת מצלעותיו.
ודע זה וקבלהו, כי כן האמת המקובל.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום
ובכל זמן שיש שם תרומה דאורייתא, כמו שאמרנו במצות הקודמות. עברה הכהנת ואכלה תרומה או חזה ושוק והיא חללה, כלומר שנבעלה למי שפוסלה מן הכהונה, וכן אם עברה ואכלה חזה ושוק אחר שמת בעלה הישראל או שנתגרשה ממנו, וכן אם עברה ואכלה תרומה או חזה ושוק בעודה תחת בעלה הישראל, בכל צדדין אלו חייבת מלקות.

מצווה רפד: מצוות לא תעשה, שלא תאכל חללה ונשואה לזר תרומה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קעז] מצוות לא תעשה, שלא תאכל חללה תרומה וחזה ושוק.
שנאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל" ויקרא כב, יב.

מראי מקומות:
יבמות דפים ס"ה, פ"ה, פ"ו;
רמב"ם הלכות תרומות פרק ו' הלכה ז';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קל"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רנ"ו.