מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הקנ"ג ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול הטבל
והוא הדבר שלא הפירשו ממנו תרומה ומעשרות.
והוא אומרו יתעלה:
"ולא יחללו את קודשי בני ישראל את אשר ירימו לה'" (ויקרא כב, טו).
העובר על זה, כלומר: אוכל טבל – חייב מיתה בידי שמים.

הרמז על כך ממה שאמר כאן:
"ולא יחללו את קודשי",
ואמר בתרומות:
"ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו" (במדבר יח, לב),
ויליף חילול חלול מתרומה שהיא עוון מיתה, כמו שביארנו.

ולשון גמרא סנהדרין:
"מנין לאוכל טבל שהוא במיתה?
שנאמר: "ולא יחללו את קודשי בני ישראל את אשר ירימו לה'" – בעתידים לתרום".

כאילו אמר: לא יחללו קודשים שהם עתידים להרים אותם לה'.
והוא אומרו יתעלה:
"את אשר ירימו לה'"
בלשון עתיד, ואחרי פסוק זה אמר:
"והשיאו אותם עוון אשמה באוכלם את קודשיהם" (ויקרא כב, טז).

ובגמרא מכות אמרו:
"יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר;
נטלה ממנו תרומה גדולה ולא נטלה ממנו תרומת מעשר,
מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין?
תלמוד לומר: "לא תוכל לאכול בשעריך וגו'" (דברים יב, יז).
ולהלן הוא אומר:
"ואכלו בשעריך ושבעו" (שם כו, יב),
מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני,
ואמר רחמנא: לא תוכל לאכול".

אבל כל זה למלקות.
אולם עוון מיתה אינו אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר,
לפי שהאוכל מעשר ראשון קודם שתופרש ממנו תרומת מעשר – חייב מיתה.
והוא אומרו יתעלה ללויים בצוותו אותם להפריש מעשר מן המעשר:
"ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו",
שזה לאו על אכילת מעשר ראשון בטבלו, ולפיכך חייבין עליו מיתה, כמו שנתבאר במסכת דמאי.

היוצא מכל זה:
שהאוכל טבל קודם שתופרש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר – חייב מיתה, ואזהרתיה ממה שנאמר: "ולא יחללו את קודשי בני ישראל", כמו שביארנו במצווה זו;

והאוכל טבל אחר הפרשת התרומות קודם הפרשת כל המעשרות – חייב מלקות, ואזהרתיה מ"לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך". וזכור זה ואל תטעה בו.

וכבר נתבארו דיני הטבל בכמה מקומות במסכת דמאי ותרומות ומסכת מעשרות.

רפד. שלא לאכול טבל - ספר החינוך

שלא לאכול טבל, בין ישראל בין כהן, והוא הדבר שלא ניטלה ממנו תרומה ומעשרות, שנאמר (ויקרא כב טו) ולא יחללו את קודשי בני ישראל את אשר ירימו לה’. ובא הפירוש המקובל על זה (סנהדרין פג א), שבאוכל טבל הכתוב מדבר.
ועניין הכתוב לומר, שלא יחללו הקודשים בעודם מעורבים עם החולין, וזהו לשון את אשר ירימו שהוא לשון עתיד, כלומר שעדיין לא הורמו. וכן הוא בגמרא סנהדרין (פג א) מנין לאוכל טבל שהוא במיתה? שנאמר ולא יחללו את קודשי בני ישראל את אשר ירימו לה’, בעתידים להרים הכתוב מדבר, דיליף חלול חלול מתרומה, שכתוב עליה ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו (במדבר יח לב). והיא במיתה כמו שכתוב למעלה (מצוה רפ), מדכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו, וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קודש.
ועוד אמרו זכרונם לברכה בגמרא מכות (טז, ב) בעניין זה, יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר, אבל נטלה ממנו תרומה גדולה. ולא נטלה ממנו תרומת מעשר, או מעשר ראשון, או מעשר שני, ואפילו מעשר עני מנין? כלומר, מנין שיהיה בדבר חיוב? תלמוד לומר (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך. ולהלן הוא אומר (שם כו יב) ואכלו בשעריך ושבעו, מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני, ואמר רחמנא לא תוכל.

אמנם זה החיוב הוא למלקות, אבל עון מיתה אינו אלא על הטבל שלא נטלה ממנו תרומה גדולה, וכן נמי באוכל מעשר קודם שנטלה ממנו תרומת מעשר, וזהו שנאמר בצוואת הלוים (במדבר יח לב) כשציוום להוציא מעשר מן המעשר, ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, שזו היא מניעה שלא לאכול מעשר ראשון בטבלו, כן פרשוהו זכרונם לברכה (יבמות פו, א) ולפיכך חייבין עליו מיתה, כמו שנתבאר במסכת דמאי.

מכלל דברינו
שהאוכל הטבל קודם שניטלה ממנו תרומה גדולה, וכמו כן קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר הוא במיתה, ואם אכל ממנו אחר שניטלה ממנו תרומה גדולה, וניטלה ממנו גם כן תרומת מעשר, וכגון שהקדים ליטול תרומת מעשר קודם מעשר, אף על פי שהוא עדיין טבול לשני המעשרות, דהינו מעשר ראשון ושני, או מעשר עני, אינו בחיוב מיתה, אבל הוא בחיוב מלקות. וכן כל זמן שהוא טבול אפילו לאחד מן המעשרות במלקות.

ואזהרותיה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו', כמו שנכתוב לקמן בסדר ראה אנכי. ושמור עניין זה (מצוה תעג ד), כי כן תמצא האמת אם תזכה ללמד דברי חכמינו בעלי הקבלה זכרונם לברכה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי למעלה סמוך בלאו דכהן טמא בתרומה (מצוה רעט).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז עג, ב) באיסור הטבל, שאוסר תערובתו בכל שהוא, מה שאינו כן בשאר איסורין שבתורה, חוץ מיין נסך וחמץ בפסח, כמו שכתבתי במקומו (מצוה קיא).
ונתנו טעם בטבל, מפני שאיסורו כמו התירו בכל שהוא, כמו שאמרו זכרונם לברכה, שאין לתרומה שיעור מן התורה, אלא אפילו חיטה אחת פוטרת כרי גדול של חיטים, אף איסורו כמו כן בכל שהוא, ונמצא שאם נתערבו מעט חיטים של טבל בכמה של חולין, שכולן אסורין.
ובסדר זרעים ובמסכת תרומות ומעשר שני ומעשרות יתבאר אי זה דבר חייב בתרומה ומעשרות והן טובלין הפרות, ואי זה דבר פטור, ואי זה דבר חייב מן התורה, ואי זה מדברי סופרים. ויתר משפטי הטבל שם, ובמקומות מן מסכת דמאי [יו''ד סי' של''א].

ונוהג איסור זה של טבל בכל ישראל בזכרים ונקבות
ואפילו בכהנים ולוים, אף על פי שהם האוכלים התרומות ואפילו בדגן שלהם, וכן נוהג האיסור בכל מקום, כלומר, שאסור לאכול הטבל של פרות ארץ ישראל בכל מקום. אבל חיוב תרומות ומעשרות מן הפרות, ידוע הוא שלא חייבתנו התורה בהם אלא בארץ ישראל, ובזמן שישראל שם, שנאמר בתרומה (במדבר טו ב) בבואכם ודרשו זכרונם לברכה (כתובות כה, א): ביאת כלכם ולא ביאת מקצתכם.
וכן פסק הרמב''ם זכרונו לברכה (תרומות א, כו), ולפיכך אין איסור הטבל מדאורייתא אלא בפרות ארץ ישראל, ובדגן ותירוש ויצהר דוקא, כמו שנכתוב במצות מעשר בסדר ויקח קרח (מצוה שצה).

וכבר כתבתי קצת חילוקין במקומות שסביב ארץ ישראל לעניין שביעית בסדר אם כסף תלוה, ותחומי ארץ ישראל ידועים הם.
ועוד אכתב בארוכה כל עניין תרומות ומעשרות וחילוק המקומות ומה שהוא מדאורייתא או מדרבנן בסדר שופטים (תקז) במצות הפרשת תרומה גדולה וקחנו משם.

ועוד אודיעך שם מחלוקת המפרשים בעניין תרומה אם היא מדאורייתא או דרבנן היום אפילו בארץ, ומי שהוא במקום שיהיה מסופק עליו אם הוא מארץ ישראל אם לא, בזמן שהארץ בישובה ראוי להחמיר בדבר על כל פנים לפי שזהו ספיקא דאורייתא, וקימא לן ספיקא דאורייתא לחומרא (ביצה ג ב). ומן הדומה שחכמים זכרונם לברכה (חולין ו, ב) היו מחמירין אפילו בפרות שחיוב המעשר שלהם דרבנן, במקומות המסופקים להם אם הם מארץ ישראל, ואפילו אחר חורבן הבית, אף על פי שאיסור זה אינו נוהג אלא בפני הבית מדאורייתא.

והעובר על זה ואכל כזית מן הטבל קודם שהפרישו ממנו תרומה גדולה, וכן קודם שהפרישו ממנו תרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים, וכמו שאמרנו למעלה, ואם אכל כזית טבל שנטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, אבל עדיין לא הפרישו ממנו מעשרות, ואפילו לא נשארו בו אלא מעשר עני - חייב מלקות. ואם הוא טבל של דבריהם, כלומר דבר שאין חיוב התרומה והמעשרות בו אלא מדרבנן, כגון כל שאר פרות חוץ מדגן תירוש ויצהר, ואפילו בזמן שישראל בארץ, או אפילו דגן תירוש ויצהר של ארץ ישראל, ובזמן הבית - מכין אותו מכת מרדות.
ומשקין היוצאין מפרות שהן טבל אסורין כמותן. ומכל מקום אף על פי שהן אסורים מן התורה אין חיוב המלקות על המשקין אלא על גוף הפרות, חוץ מיין ושמן שלוקין עליהן כדרך שלוקין על הזיתים והענבים, והטעם לפי הדומה, מפני שעיקרן של אותן פרות למשקין הן לבריות.

מצווה רפה: מצוות לא תעשה, שלא לאכול טבל אפילו כהן - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קעח] מצוות לא תעשה, שלא לאכול טבל.
שנאמר: "ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה'" ויקרא כב, טו.

מראי מקומות:
סנהדרין דף פ"ג; מכות דף י"ג;
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות אסורות פרק י' הלכות יט'-כב';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קנ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קמ"ז;
שו"ע יורה דעה סימן של"א.