לד. שלא להרוג נקי - ספר החינוך
שלא להרוג נפש, שנאמר
(שמות כ יג) לא תרצח.
ידוע ונגלה לכל רואי השמש, כי ה’ יתברך ברא העולם וצונו לפרות ולרבות כדי ליישבו לפניו, ומנענו שלא נחריבהו בידינו להרוג ולאבד הבריות שהן המיישבות העולם. ואולם הרשעים הגמורים, כגון המינים והמלשינים, אינן מיישבי העולם, ועליהם אמר הכתוב
(משלי יא י) באבוד רשעים רינה, לפי שהם לא יושיבו העולם, אלא יחריבוהו בכל כוחם. וזהו מה שאמר חכם מחכמינו ז''ל באבוד הרשעים
(בבא מציעא פג, ב): קוצים אני מכלה מן הכרם, כלומר באבדן אלה יתישב העולם יותר, כמו שפירות הכרם מתרבים וטובים יותר בסילוק הקוצים ממנו.
מה שאמרו ז''ל
(סנהדרין פח א) שאחד ההורג את הבריא או את החולה נטוי למות, ואפילו הגוסס בחולי בידי שמים - נהרג עליו.
ודין משפט הרוצח כיצד.
ויתר פרטיה, מבוארין בפרק תשיעי מסנהדרין ושני ממכות
(ח''ה תכה).
והעובר עליה ורצח במזיד, ויש עדים שהתרו בו, הורגין אותו בסיף
(שם עא, ב); בשוגג - למטה נכתוב דינו בעזרת ה’ בסדר אלה מסעי
(מצוה תט).
מצווה לד: מצוות לא תעשה, לא תרצח - ספר מצוות ה'
[לא תעשה כ] מצוות לא תעשה, שלא להרוג נפש.
שנאמר: "לא תרצח"
שמות כ, יג.
מראי מקומות:
סנהדרין דף ע"ו;
רמב"ם הלכות רוצח פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רפ"ט;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ק"ח;
שו"ע חושן משפט סימן תכ"ה;
שו"ע יורה דעה סימן של"ט;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן פ"ב.
המצווה הרפ"ט ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלרצוח זה את זה.
והוא אומרו:
"לא תרצח" (שמות כ, יג; דברים ה, יז).
והעובר על לאו זה – נהרג בהכאה מן הצוואר.
אמר יתעלה:
"מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות כא, יד).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ט' מסנהדרין ובפרק ב' ממכות.
