המצווה הרנ"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלמכור עבר עברי כדרך שנמכרים העבדים
והוא: שיעמוד במקום מכירת העבדים ויכריזו עליו ויעלו הקונים את דמיו זה על זה – אין עושין כן בשום פנים, אלא בהצנע ובדרך נאה.
והוא אומרו יתעלה באזהרה על כך:

"לא ימכרו ממכרת עבד" (שם, מב).

ולשון ספרא:

"לא ימכרו ממכרת עבד – שלא יעשה סמטא ויעמידו על אבן הלקח"

ובכלל לאו זה בלי ספק אזהרה לגונב נפש מישראל, לפי שאם מוכרו הרי הוא מוכרו כאילו הוא עבד כנעני ונמצא עובר על אמרו:

"לא ימכרו ממכרת עבד";

וכבר הזכרנו את זה לעיל, ובאר הכתוב שהוא נהרג. ודיני מצווה זו עם שלפניה מבארים בגמרא קדושין בפרק א'.

שמה. שלא נמכור עבד עברי על אבן המקח - ספר החינוך

שלא נמכור עבד עברי כדרך שמוכרין עבדים כנעניים, בהכרזה על אבן המקח, אלא בהצנע ודרך כבוד.
וכן אמרו בספרא (בהר ו א) לא ימכרו ממכרת עבד, שלא ימכרם בסמטא ויעמידם על אבן המקח.

שורש מצוה זו ידוע
שאין ראוי לו לאדם להקל בכבוד חברו, אף על פי שהביאו עוונותיו לימכר, כי לא ידע אם אולי למחר יבוא גם הוא לכך.
באור מצוה זו בקדושין, ודיניה כלולים בעיקרה, אין להאריך בהם.

ונוהגת בזכרים ונקבות
בזמן שהיובל נוהג. שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל, כמו שכתבתי למעלה (מצוה של). והעובר על זה ומכר עבד עברי כדרך שהעבדים כנעניים נמכרים, עבר על לאו, אבל מן הדומה שאין בו חיוב מלקות, לפי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה.

מצווה שמו: מצוות לא תעשה, שלא למכור עבד עברי בבזיון - ספר מצוות ה'

[לא תעשה ריב] מצוות לא תעשה, שלא למכור עבד עברי על אבן המקח בהכרזה ולא בסימטא כדרך שהעבדים נמכרים.
שנאמר: "לא ימכרו ממכרת עבד" ויקרא כה, מב.

מראי מקומות:
תורת כהנים; סנהדרין דף פ"ו; קדושין פרק א';
רמב"ם הלכות עבדים פרק א' הלכה ה';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רנ"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קע"ה;
שו"ע, יורה דעה סימן רס"ז.