מצווה לה: מצוות לא תעשה, לא תנאף עם אשת איש - ספר מצוות ה'
[לא תעשה כא] מצוות לא תעשה, שלא לבא על אשת איש.
שנאמר: "לא תנאף"
שמות כ, יג.
מראי מקומות:
סנהדרין דף פ"ד; כתובות דף מ"ד;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א' ופרק ג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שמ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין צ"ו;
שו"ע אבן העזר סימנים י"ז, כ', כ"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סעיף ש"ד.
לה. שלא לגלות ערוות אשת איש - ספר החינוך
שלא לבוא על אשת איש, שנאמר
(שמות כ יב) לא תנאף.
ובא הפירוש שלשון ניאוף סתם משמע באשת איש, כמו שאמרו ז''ל אין ניאוף אלא באשת איש. ונכפל זה הלאו בסדר אחרי מות שכתוב שם בפירוש
(ויקרא יח כ) ואל אשת עמיתך וכו'.
כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עולמו עושין פרותיהן כל אחד ואחד למינהו, ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדין בניאוף, שתהיה סיבה לבטל כמה ממצות האל עלינו, שצונו בכבוד האבות ולא יוכרו לבנים עם הנאוף. ועוד יהיה כישלון במה שנצטוינו גם כן שלא לבוא על האחות ועל הרבה נשים, והכל ייעקר בסיבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהן, שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו, גם כי סיבה לאיבוד נפשות, כי ידוע הרבה בטבע בני אדם שמקנאין על ניאוף בת זוגם עם אחרים, ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד אלה.
כגון הרחקת העניין שלא להתייחד עמהן, ומשפט הנואף והנואפת גם כן שגם היא באיסור ובדין.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת סנהדרין ובמקומות בגמרא. ושם בסנהדרין
(נא, א) מתבאר שהנואף עם אשת איש גמורה שניהם בחנק. והנואף עם נערה מאורסה שניהם בסקילה, ועם בת כהן היא תשרף והוא יחנק.
ואיסור אשת איש הוא מן המצות שהן על כל בני העולם בכלל, בין ישראל בין גוי. אבל יש חילוק קצת בעניין, שאין אישות לגוי אלא על ידי בעילה, וישראל קונה אותה בקידושין
(שם נז, ב).
המצווה השמ"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלבוא על אשת איש,
והוא אומרו:
"ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע" (שם, כ).
ויש בעונש העובר על לאו זה חילוק, והוא:
אם הייתה אשת איש זו נערה מאורשה חייבת סקילה, כמו שבאר הכתוב;
ואם הייתה בת כהן – היא נשרפת, והוא, כלומר: הבועל – בחנק;
ואם הייתה בת ישראל והייתה בעולה – חייבים שניהם חנק.
כל זה אם נתקימה העדות;
אבל אם לא נתקימה – הרי הוא בכרת. במה דברים אמורים?
כשהיה מזיד,
ואם היה שוגג – מקריב חטאת קבועה.
וכבר נכפל הלאו בעברה זו
והוא אומרו בעשרת הדברות:
"לא תנאף" (שמות כ, יד; דברים ה, יז),
וזהו הלאו על ביאת אשת איש.
ולשון המכילתא:
"'לא תנאף', למה נאמר?
לפי שהוא אומר: 'מות יומת הנואף והנאפת' (ויקרא כ, י), עונש שמענו אזהרה לא שמענו – תלמוד לומר: 'לא תנאף'".
וספרא:
"אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו וגו' (שם), עונש שמענו אזהרה לא שמענו – תלמוד לומר 'לא תנאף', אחד האיש ואחד האשה".
ולא עשו "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך" אזהרה – לפי שהוא לאו שאינו כולל נואף ונואפת, אלא אזהרה לנואף בלבד.
וכן בשאר העריות אי אפשר להם שלא ילמדו אזהרה גם לאשה,
אמרו:
"'לא תקרבו לגלות ערוה' (שם יח, ו) –
הרי כאן שנים להזהיר האיש על ידי האשה והאשה על ידי האיש".
ובגמרא סנהדרין אמרו:
"הכל היו בכלל נואף ונואפת, הוציא הכתוב את בת כהן לשרפה ואת נערה מארשה לסקילה".
וכבר קדם לנו פירוש דבר זה בהקדמת מאמר זה.
