מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הל"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו להוציא את הטמאים מן המקדש.
והוא אומרו יתעלה:
"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה, ב).
ומחנה זה האמור כאן הוא מחנה שכינה שלדורות כמוהו העזרה, כמו שביארנו בריש סדר טהרות בפירוש המשנה.

ולשון ספרי:
"וישלחו מן המחנה - אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש בטומאה".
וכבר נכפל צווי זה בלשון אחר.
והוא אומרו יתעלה:
"כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה" (דברים כג, יא).
רצה כאן באומרו "מחוץ למחנה": מחנה שכינה, כמו שאמר במצווה זו עצמה: "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג)
ובגמרא פסחים :
"ויצא אל מחוץ למחנה" - זה מחנה שכינה.
ולשון המכילתא:
"צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה - בעשה";
ומנין בלא תעשה?
תלמוד לומר: "ולא יטמאו את מחניהם".
ובספרא:
ויצא אל מחוץ למחנה - מצוות עשה.


שסב. מצות שילוח טמאים חוץ למחנה שכינה - ספר החינוך

לשלח הטמאים חוץ למחנה שכינה, שנאמר (במדבר ה ב) צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. וידוע היה להם במדבר עד היכן גבול מחנה שכינה. וכמו כן לדורות תקרא מחנה שכינה, והיא בכלל מצוה זו בית המקדש וכל העזרה שהיא לפניה (זבחים קטז, ב).
ואמרו בספרי: וישלחו מן המחנה - אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש. ואמרו בפסחים: (סח, א) ויצא אל מחוץ למחנה (דברים כג יא) מצות עשה. ונכפלה מצוה זו במקום אחר, שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה. ופירושו מחוץ למחנה שכינה. וכמו כן נכפלה במקום זה בעצמו, שחזר ואמר פעם שנית 'אל מחוץ למחנה תשלחום'.

וכבר כתבתי (מצוה רכח) כי בהכפל האזהרות במצוה, הוראה קצת בחומר המצות, שהשם חפץ בטובת בריותיו והזהירם וחזר והזהירם עליה, כדרך בני אדם יזהירו זה את זה הרבה פעמים בכל דבר הצריך להם צורך רב, ואם אמנם שמצינו גופי תורה נאמרו ברמז, הכל בטעם נכון.

משורשי המצוה
לפי שעניין הטומאה ידוע לחכמים, שיחליש כוח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם, ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בעניין הטומאה (ויקרא יא מג), 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם'. ודרשו זכרונם לברכה (יומא לט, א) ונטמתם בם. כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור, אשר רוח אלקים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה.
והעניין הזה יש לדמותו על דרך משל, לפלטרין של מלך שמרחיקין ממנו כל איש צרוע ונמאס בגופו או אפילו במלבושיו, וכעין מה שכתוב 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק'.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שהמצורע שהוא חמור בטומאתו שמטמא באוהל, חמור גם כן בשילוחו, והוא משתלח חוץ לשלוש מחנות דהיינו, חוץ לירושלים. וזבים וזבות ונדות ויולדות, שאין טומאתם חמורה כל כך, שילוחם חוץ לשתי מחנות, שהן מחנות כהנים ולוים, וזהו חוץ להר הבית, וטמא מת שאין טומאתו חמורה כל כך, אינו משתלח אלא חוץ למחנה אחת, לפיכך מותר ליכנס בהר הבית.
ומה היא החומרא בזבין יותר מטמא מת? שהזב מטמא משכב ומושב אפילו מתחת האבן, מה שאין המת מטמא כן. וטמא מת ובועלי נדות וכל הגוים דרך כלל משלחין אותם מן החיל, אבל טבול יום נכנס לשם.
עזרת ישראל, ועזרת נשים משלחין ממנה טבול יום, אבל לא מחוסר כיפורים. ומעזרת ישראל ולפנים, אפילו מחוסר כפורים אינו נכנס שם.

ויתר פרטיה מבוארים בפרק אבות הטומאה, שהוא פרק ראשון מסדר טהרות [הלכות ביאת מקדש פ''ג ה''ט].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל זמן
שאפילו בזמן הזה, שהמקדש שמם בעוונותינו, אסור להכנס בו טמא. והעובר על זה ונכנס במקום שאינו רשאי בעודו טמא בצדדים שפרשנו, ביטל עשה, מלבד שעבר על לאו, כמו שנפרש בסדר זה (מצוה שסג) בעזרת השם.

מצווה שסג: מצוות עשה לשלח טמאים מן המחנה - ספר מצוות ה'

(עשה קמג) מצוות עשה לשלוח טמאים מן המחנה.
שנאמר: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" במדבר ה, ב.

מראי מקומות:
שבועות דף כ"א; מסכת הוריות; מכות דף י"ד; פסחים דף ס"ז; נזיר דף נ"ו; זבחים דף קי"ד; מסכת כלים פרק א';
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ג';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קע"ד.