המצווה הרכ"ג ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו בדין סוטה.
והוא אומרו יתעלה:
"איש איש כי תשטה אשתו" (במדבר ה, יב).
וכבר נתבארו כל דיני מצווה זו,
כיצד משקין אותה,
וכיצד תקריב קרבנה ושאר תנאיה,
במסכתא המיוחדת לכך, כלומר מסכת סוטה.
שסה. מצות סוטה שיביאנה הבעל אל הכהן ויעשה לה כמשפט הכתוב - ספר החינוך
להביא האשה הסוטה אל הכהן, שיעשה לה כמשפט הכתוב עליה בפרשה. ועניין הסוטה מפורש הוא בכתוב, שהיא האשה שקינא לה בעלה. וכבר פרשו זכרונם לברכה
(שבת קד ב) מאי לשון סוטה
? כלומר, סטת מן בעלה, כי רוב הקינאות יבואו בסיבת פריצות האשה, ולכן תקרא סוטה מבעלה מכיון שקינא בה, והכתוב המורה על מצוה זו הוא
(במדבר ה יב) ''איש איש כי תשטה אשתו'' וגו' ''והביא האיש את אשתו אל הכהן''.
נגלה לכל רואי השמש שהוא שבח גדול באומה להיות לנו תחבולה להוציא מתוך לבבנו החשד בנשותינו, ולדעת באמת אם זנתה האשה תחת בעלה או לא זנתה, מה שאי אפשר לכל גוי וממלכה להיות ביניהם כן, ועליהן נאמר
(משלי ל כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, כי מי יגלה על בנותיהם כי תזנינה ועל כלותיהם כי תנאפנה.
ועמנו נתקדש בכל דבר שבקדושה ונתן לנו האל מופת לדעת עניין זה הנעלם משאר העמים, ומתוך כך תתרבה בין איש לאשתו אהבה ושלום וזרעינו יהיה קדוש. ומה אאריך עוד בפרטי עניינים אלה, והכל נגלה בלב כל מבין. ולכן בהיות טעם העניין נס באומתנו וכבוד גדול להם, פסק משעה שנתקלקלו בעבירות, כמו שאמרו זכרונם לברכה
(סוטה מז, א) משרבו הנואפים פסקו מי סוטה, שנאמר
(הושע ד יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'. ופירוש הכתוב לומר שלא יעשה להם הנס הגדול הזה להיות המים בודקין את האשה אם זנתה.
מה שאמרו זכרונם לברכה, שעניין הקינוי הוא כגון שאמר לאשתו בפני עדים "אל תסתרי עם פלוני", ואפילו היה אביה, או אחיה או גוי או עבד או שחוף - והוא האיש שאינו מוליד, ונסתרה עם אחד מהם בפני עדים, או שהתה עמו כדי טומאה, שהיא כדי לצלות ביצה ולגמעה, הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר. ובזמן שאין שם מי סוטה, תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה. אבל אמר לה "אל תדברי עם איש פלוני" אין זה קינוי, ולא תאסר עליו בקינוי זה, אף על פי שנסתרה עמו. קינא לה בפני שנים וראה אותה הוא בלא עדים שנסתרה עם אותו שקינא לה, הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה, שאין יכול להשקותה על פי עצמו. וכן אם שמע העם מרננין אחריה שזנתה עם האיש שקינא לה, עד שהנשים הטוות לאור הלבנה מדברות עליה - יוציא ויתן כתובה.
ומה שאמרו זכרונם לברכה גם כן, שיש נשים שבית דין מקנאין עליהן, והן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורים. ולא להשקותה, אלא לפוסלה מכתובתה. וזה העניין הוא כששמעו בית דין שהעם מרננין אחריה מאדם אחר, שקוראין לה ואומרים לה אל תסתרי עמו, ואם נסתרה עמו אחר כן בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם, וקורעין כתובתה, וכשיבוא בעלה נותן לה גט.
ומה שאמרו שאם שתתה מי המרים פעם אחת על איש אחר ונקתה מהם וחזר וקינא לה עליו ונסתרה עמו אינה שותה על ידו פעם אחרת לעולם, אלא תאסר על בעלה ותצא בלא כתובה. אבל אם קינא לה באנשים חלוקים, אפילו מאה פעמים היא שותה.
ולעולם אין כופין אותה לשתות, בין שאמרה נטמאתי או שאמרה איני טמאה ואיני שותה, אלא תצא בלא כתובה ותאסר לבעלה לעולם. ואם בעלה הוא שאומר איני רוצה להשקותה תצא ותיטול כתובה.
ויש נשים שאינן שותות אף על פי שרצו הן ובעליהן, וחמש עשרה נשים הן, ואלו הן אנוסה, ושומרת יבם, דכתיב
(במדבר ה כט) "תחת אישה", ואלו עדיין אינן תחת איש, וקטנה אשת גדול, דכתיב "אשר תשטה אשה", וזו אינה אשה עדיין, וגדולה אשת קטן, דכתיב "תחת אישה" וזה עדיין אינו איש, ואשת אנדרוגינוס, דכתיב "אישה" וזה אינו איש גמור, ואשת סומא דכתיב "ונעלם מעיני אישה", וזה אין לו עינים, והחיגרת, דכתיב "והעמיד הכהן את האשה", וזו אינה יכולה לעמוד, ומי שאין לה כף יד, דכתיב "ונתן על כפיה", וזו אין לה כף. וכן אם היתה ידה עקומה או יבשה, שאינה יכולה ליקח כי אם ביד אחת לבד אינה שותה, דכתיב "כפיה". והאלמת, דכתיב "ואמרה האשה", ומי שאינה שומעת, דכתיב "ואמר אל האשה". וכן הוא שהיה חיגר או קטוע או אילם או חרש, וכן היא שהיתה סומא, דכתיב "אשה תחת אישה" עד שתהיה היא שלמה כמוהו והוא כמותה.
ויתר פרטיה, וסדר השקאת הסוטה, ובאיזה צד בודקין המים אותה ובאיזה צד אין בודקין אותה, הכל מתבאר יפה במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת סוטה.
[א''ה סימן קמח].
לפי שעליהם מוטל שיעשו לנשים המעשה הזה כדי לבדוק אותן, אם ראו שצריכות הן לכך, ודוקא כשיש שם בית דין של שבעים ואחד, שכך קבלנו שאין משקין הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד במקדש.
והעובר על זה וקינא לאשתו ונסתרה ולא הביאה אל הכהן לעשות לה המעשה הכתוב בפרשה - ביטל עשה זה.
מצווה שסו: מצוות עשה לעשות לסוטה כמשפט הכתוב - ספר מצוות ה'
(עשה קמה) מצוות עשה לעשות לסוטה כמשפט.
שנאמר: "איש כי תשטה אשתו וקנא וכו' והביא האיש את אשתו אל הכהן וכו'"
במדבר ה, יב-טו.
מראי מקומות:
מסכת סוטה;
רמב"ם הלכות סוטה;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה רכ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין כ"ו;
שו"ע אבן העזר סימן יא' וקע"ח.
