המצווה המ"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהיות חפשיים במחשבותינו,
עד שנאמין דעות המנגדות לדעות שהביאה התורה, אלא נגביל את מחשבתנו ונעשה לה סייג שתעמוד אצלו – והן מצוות התורה ואזהרותיה.
והוא אומרו יתעלה:

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט).

ולשון ספרי:

"ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות

כעניין שנאמר:

"ומצא אני מר ממות" וגו' (קהלת ז, כו);
"ואחרי עיניכם" – זו זנות

שנאמר:

"ויאמר שמשון אל אביו" וגו' (שופטים יד, ג).

הכוונה באומרם 'זו זנות' - רדיפת התענוגות והתאוות הגופניות והעסקת המחשבה בהן תמיד.

שפז. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים - ספר החינוך

שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים, שנאמר (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחדי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם.
עניין לאו זה שנמנענו שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם הפך הדעת שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות. אבל אם יעלה על לבו רוח לחשוב באותן דעות הרעים, יקצר מחשבתו בהם, וישנה לחשוב בדרכי התורה האמתיים והטובים.

וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא נרדוף אחר תאוות העולם הזה, כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף. וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ברכות יב, ב) ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר (שופטים יד ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.

שורש מצוה זו נגלה
כי בזה יישמר האדם מחטוא להשם יתברך כל ימיו, והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה.

ודע בני ותהי מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד ב) עבירה גוררת עבירה, ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאת תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים. ואם תזכה להיות גיבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת, יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים.
כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו. כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין, אבל יתאו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם. ולו ישתו שם כוס מים יפיג יקוד אש תאוות היין ויערב להם. כן הדבר הזה: כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן, יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהימנעו מהם - ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים. ללא תועלת של כלום.

דיני מצוה זו
קצרים, הרי בארנו בזה רוב עיקרן [הלכות עבודת אלילים פרק ג].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר על זה וייחד מחשבתו בעניינים אלו שזכרנו, שמביאין האדם לצאת מדרך דעות תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר, שהוא רודף אחר תאוות העולם, כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהם כלל לכוונה טובה, כלומר, שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.

ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בעניין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע, גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה שמה שמו) שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה, אף על פי שעשה בו מעשה, אין לוקין עליו לפי הדומה.

מצווה שפח: מצוות לא תעשה, שלא לתור אחרי מחשבת הלב וראיית עיניים - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רלד] מצוות לא תעשה, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים.
שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכים וגו'במדבר טו, לט.

מראי מקומות:
ברכות דף י"ב;
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ב' הלכה ג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה מ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ט"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן י"ב.