מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הק"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלפדות בכור בהמה טהורה.
והוא אומרו יתעלה:
"אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם" (במדבר יח, יז).
אבל מותר למכרו, כמו שנתבאר במסכת בכורות.
ולשון ספרא:
"בבכור הוא אומר 'לא תפדה' – אבל נמכר הוא".

שצג. שלא לפדות בכור בהמה טהורה - ספר החינוך

שלא נפדה בכור בהמה טהורה.
מפני שהתורה צותה לפדות פטר חמור, אולי יעלה על דעתנו לפדות גם כן בכור בהמה טהורה בבהמה אחרת על כן באתנו המניעה בזה, שלא נפדה אותו לעולם. ואפילו עבר ופדהו אינו פדוי, ועל זה נאמר (במדבר יח יז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם. באר הכתוב שלוש הבהמות הטהורות, שהן בחיוב מצות בכור, כי מיני החיה שהם שבעה, אינם בתורת בכורות, וכמו שכתבתי בסדר ''בא'' (מצוה יח).

משורשי מצות הבכור לתתו לכהן, כתבתי שם. ועניין האזהרה שלא לפדותו, נקשר עמו וקחנו משם.

מדיני המצוה
כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (בכורות א, יז)
הבכור כמו שאין פודין אותו כך אין הכהן יכול למכרו בעודו תם, דכיון שהוא עומד לקורבן אין לכהן זכות בו למכרו. ובזמן הזה שאין בית, הואיל ולאכילה עומד הרי זה מותר למכרו, ואף על פי שהוא תמים, בין לכהן, בין לישראל, עד כאן.
ודאי שזה שאמר רבנו זכרונו לברכה הואיל ולאכילה עומד כונתו לומר לכשיפול בו מום. ובכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן, בין בפני הבית ושלא בפני הבית, בין חי בין שחוט, לכל אדם, ואפילו לגוי, דכחולין גמורין הוא. כמו שכתוב (דברים יב טו) הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל. ומכל מקום, הזהירו חכמים שלא למוכרו בשוק דרך פרהסיא, אלא בבית.
יתר פרטיה, מבוארים במסכת בכורות (פ''ה) [יו''ד סי' שו].

ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל
כמו מצות קידוש בכור בהמה טהורה, שהוא נוהג בארץ בלבד, כדעת קצת המפרשים, בין בפני הבית ושלא בפני הבית, שנאמר (דברים יד כג) ואכלת לפני ה’ אלהיך מעשר דגנך וגו' ובכרות בקרך וצאנך. ודרשו זכרונם לברכה (תמורה כא, ב) ממקום שאתה מביא מעשר, דהיינו ארץ ישראל אתה מביא צאן ובקר. ומי שהביא מחוצה לארץ בכור לארץ אין מקבלים ממנו, ולא יקרב דחולין גמורין הוא.

והכל חייבים במצוה זו: כהנים, לוים וישראלים, שנאמר (דברים טו יט) כל הבכור אשר יולד וגו'. ואף על פי שנפטרו כהנים ולוים מפדיון בכור אדם ופטר חמור, כמו שכתבנו בכל אחד מהם בסדר זה (מצוה שצב), ובסדר בא אל פרעה (מצוה כב) חייבים הם בזו. והעובר על זה ופדה בכור בהמה טהורה, אף על פי שלא הועילו לו מעשיו ואינו פדוי, אלא בקדושתו הוא כמו שהיה, עבר על לאו, שלעניין העברת הלאו לא אכפת לן אי אהנו מעשיו או לא, וכדאיתא בתמורה פרק ראשון (ד, ב) במחלוקת אביי ורבא. אבל אינו לוקה, לפי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה.

מצווה שצד: מצוות לא תעשה, שלא לפדות בכור בהמה טהורה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רלח] מצוות לא תעשה, שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
שנאמר: "אך בכור שור וגו' לא תפדה" במדבר יח, יז.

מראי מקומות:
תמורה דפים ה, כא;
רמב"ם הלכות בכורות פרק א' הלכה יז';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ק"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שמ"ג;
שו"ע יורה דעה סימן שכ"א.