המצווה הפ"ג ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לצאת ידי כל החיובים המוטלים עלינו ברגל הראשון
שיעבור עלינו משלושה רגלים, כדי שלא יחלוף רגל משלושה רגלים, אלא אם כן כבר הקריב כל קורבן המוטל עליו.
והוא אומרו יתעלה:

"לשכנו תדרשו ובאת שמה, והבאתם שמה עולותיכם" (דברים יב, ה-ו).

עניין ציווי זה הוא, שהוא אומר: בזמן שתבוא שמה - והוא בכל רגל משלושה רגלים - חייב אתה להביא כל קורבן המוטל עליך.
ולשון ספרי:

"ובאת שמה, והבאתם שמה - למה נאמר?
לקובעם חובה שיביאו ברגל הראשון שפגע בו".

ושם נאמר:

"אינו עובר עליו משום 'בל תאחר'
עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה",

כלומר: אם עברו עליו שלושה רגלים ולא הביא, אז יהא עובר על לאו:
אבל אם עבר עליו רגל אחד - הרי זה עבר על עשה בלבד.
ובגמרא ראש השנה אמר רבא:

כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה.

ואמרו בתלמוד:

"מאי טעמיה דר' מאיר?
דכתיב: ובאת שמה והבאתם שמה - כי אתית איתי.
ורבנן אמרי: לעשה הוא דאתא.

הנה נתבאר לך, שזה שנאמר "והבאתם שמה" מצוות עשה, והוא: שיביא כל החובות לה' המוטלות עליו. ויצא ידי חובתו בכל רגל, בין שאלה הם ממיני הקורבנות ובין שהם דמים וערכים וחרמים והקדשות ולקט ושכחה ופיאה ומצוות עשה היא לצאת ידי החובות הללו ברגל ראשון שפגע בו, כמו שנתבאר בגמרא ראש השנה.

תלח. שיביא כל נדריו ברגל ראשון - ספר החינוך

שכל מי שנדר או התנדב שום קורבן למזבח או שום דבר לבדק הבית בתוך השנה, שיביא אותו ברגל שפגע בו ראשון אחר נדרו.
שנאמר (דברים יב ה) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו'. ונדריכם זהו נדר, כלומר דאמר 'הרי עלי קורבן'. ולעולם חייב באחריותו עד שיקרב אותו. 'ונדבותיכם' - זו נדבה, כגון דאמר הרי זו עולה ואם נאבדה אינו חייב באחריותה.
ואמרו בספרי ובאת שמה והבאתם שמה לקבעם חובה להביאם ברגל ראשון וכן משמעות הכתוב, מיד שתבוא שמה, דהינו רגל ראשון, והבאת הקורבן.

משורשי המצוה
לפי שאין ראוי לו לאדם שיתעצל במה שנדר לעשות מצוה, כידוע בין בני אדם, שהזהירם הרבה במה שיש להם לעשות במצות מלכי ארץ, כל שכן מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ומכל מקום לא תטריחנו התורה לעלות מיד, פן ימנעו בני אדם מנדרים ונדבות, אבל ברגל שיש להם לעלות שם, יזהירם לשלם נדרם. ולעניין לעבור עליהם בבל תאחר אינו אלא עד שלושה רגלים, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ בסדר כי תצא במצות קיום מוצא שפתים (מצוה תקעד).

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה בספרי, ובאת שמה והבאתם שמה לא נאמר אלא לקבעם חובה, שיובאו ברגל ראשון שפגע בו, ושם אמרו אינו עובר עליו בבל תאחר עד שיעברו עליו שלושה רגלים, אבל מכל מקום מכיון שעבר עליו רגל אחד ולא הביאו עובר בעשה, וכן אמר רבא בגמרא דראש השנה (ו, א) בפירוש.
ויתר פרטיה, שם בראש השנה.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית
שאז לנו רשות לעשות נדרים ונדבות, והיה לנו מקום להקריב.
אבל בזמן הזה אמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה יג, א), שאין מקדישין. וכעניין שכתבתי בסדר אם בחקותי (מצוה שנ) ואפילו מי שעבר והקדיש אין סיפק בידו היום להביאו למקדש, לפי שהבית חרב בעוונותינו.

מצווה תלט: מצוות עשה להביא כל הקורבנות ברגל ראשון לבית המקדש - ספר מצוות ה'

(עשה קפז) מצוות עשה להביא כל קרבנות חובה ונדבה לבית המקדש ברגל ראשון שפגע בו.
שנאמר: "ובאת שמה, והבאתם שמה עולותיכם וגו' ונדריכם ונדבותיכם וגו'"
דברים יב, ה-ו.

מראי מקומות:
ראש השנה דף ו';
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י"ד;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה פ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קפ"ז.