מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



מצווה מו: מצוות לא תעשה, שארה כסותה ועונתה לא יגרע - ספר מצוות ה'

[לא תעשה כט] מצוות לא תעשה, שלא למנוע שאר כסות ועונה מאשתו ומאמה העבריה.
שנאמר: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" שמות כא, י.

מראי מקומות:
כתובות דף מ"ז;
רמב"ם הלכות אישות פרקים י"ב-י"ד;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רס"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין פ"א;
שו"ע אבן העזר סימנים: ע', ע"ג, עו;
שו"ע אורח חיים סימן ר"מ;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רע"ו, רע"ז.

מו. שלא לגרוע שאר כסות ועונה - ספר החינוך

שכל קונה אמה העבריה ויעדה, שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה. ופירוש (כתובות מז ב) שאר - מזון, וכסות - כמשמעו, ועונה - דרך ארץ.
ובכלל לאו זה כל בנות ישראל, שלא לגרוע להן דבר מאלה. קל וחומר הדברים: אם לזו לא יגרע, כל שכן לאחרות בנות חורין. וזה שכתוב (שמות כא ט) כמשפט הבנות יעשה לה, אמרו במכילתא שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה.

מדיני המצוה
מה שאמרו רבותינו ז''ל (כתובות נו א) המתנה עם אשתו על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה מה דינו.
ומה שאמרו (שם סא ב) שהאשה עולה עם הבעל ואינה יורדת. ולפיכך מחשבין מזונותיה וכסותה לפי מעלתו, ועניין חילוק העונות שהוא לפי כובד אומנות האיש, עד שאמרו ז''ל (שם סב ב) שעונת הספן פעמיים בשנה, והגמל פעם בחודש, ותלמיד חכם פעם אחת בשבוע, וראוי לו שתהיה ליל שבת.
ויתר פרטיה מבוארים בסדר נשים בפיזור.

ונוהגת מצוה זו לעניין בת חורין בכל מקום ובכל זמן בזכרים
והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלוש אלה מרצונו, על צד שיכוון להכאיבה, עבר על לאו, והוא כעובר על אזהרת מלך, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה.

המצווה הרס"ב ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר קונה אמה עבירה מלהציק לה אם נשאה. כוונתי באומרי להציק לה, שלא יצמצם לה מזונותיה או כסותה ולא יזניחנה מעונתה כדי להציק לה ולצערה.
והוא אומרו יתעלה:
"שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שם, י).

ולאו זה בעצמו, כולל כל הנושא בת ישראל שלא יציק לה באחד משלושת הדברים האלה כדי לצערה ולענותה.
והוא אומרו יתעלה באמה עבריה שהזהיר מלמנוע ממנה
שארה כסותה ועונתה לא יגרע, כמשפט הבנות יעשה לה (שם, ט),
מכאן למדנו שמשפט הבנות הוא: שלא ימנע שאר כסות ועונה,

והוא אומרם במכילתא:
"וכי מה למדנו למשפט הבנות מעתה?
הרי זה בא ללמד ונמצא למד.
ושם אמרו:
"שארה – אלו מזונותיה;
כסותה – כמשמעו;
עונתה – דרך ארץ".