המצווה הק"ן ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו (לבדוק) בסמני העוף,
והוא שרק כמה מינים ממנו יהיו מותרים. וסימני העוף לא נאמרו מן התורה אלא הושגו בחקירה, כי כאשר אנו מתבוננים בכל המינים שנתבאר איסורם אחד אחד, מוצאים אנו בהם דברים הכוללים אותם, והם סימני עוף טמא.

וזה שנצטווינו לדון בעופות ולומר: זה טמא וזה טהור - הוא מצוות עשה.
ולשון ספרי:

"כל צפור טהורה תאכלו (דברים יד, יא) זו מצוות עשה".

הנה נתבאר מה שרמזנו עליו;
וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת חולין.

תע. לבדוק בסימני העוף - ספר החינוך

לבדוק בסימני העוף, ועל זה נאמר (דברים יד יא) כל צפור טהורה תאכלו.
וכן אמרו בספרי כל צפור טהורה תאכלו - זו מצות עשה.

כל עניין מצוה זו, שורשה ודיניה ובאיזה מקום נוהגת ובאיזה זמן, הכל כתבתי בראש סדר ויהי ביום השמיני (מצוה קנג) בעניין בדיקת סימני בהמה וחיה ודגים וחגבים, שדין כולם שוה.

וגם שם כתבתי, שהרמב’’ן זכרונו לברכה, יחלוק עם הרמב''ם זכרונו לברכה, בחשבו הבדיקה בבהמה ובשאר המינין מצות עשה, והוא סובר שלא בא אלא לתן עשה ולא תעשה לאוכל מן הטמא. ושם באותו סדר כתבתי (מצוה קנז) בסימני העוף קצת ממה ששמעתי בהן מרבותי, ישמרם אל, וקחנו משם.

מצווה תעא: מצוות עשה לבדוק בסימני העוף - ספר מצוות ה'

(עשה קצד) מצוות עשה לבדוק סימני עופות איזה טמא ואיזה טהור לאכילה.
שנאמר: "כל צפור טהורה תאכלו" דברים יד, יא.

מראי מקומות:
מסכת חולין פרק ג'; הלכות מאכלות אסורות אסורות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ק"נ;
והרמב"ן משיג בשורש ו' מטעם שבסימן קנ"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ס';
שו"ע יורה דעה סימן פ"ב.