מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הקמ"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו להשמיט כל המשאות בשנת השמיטה.
והוא אומרו יתעלה:
"ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים טו, ג).
וכבר נכפל הציווי במצווה זו ואמר:
"וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו" (שם שם, כ)
ולשון התוספתא:
"בשתי שמיטות הכתוב מדבר"
אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים";
ושמיטת כספים זו אינה נוהגת מן התורה אלא בזמן ששמיטת קרקע נוהגת, ואז היא נוהגת מן התורה בכל מקום,

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק אחרון ממסכת שביעית.

מצווה תעו: מצוות עשה להשמיט הלואה בשמיטה - ספר מצוות ה'

(עשה קצז) מצוות עשה להשמיט מלוה בשנת השמטה.
שנאמר: "שמוט כל בעל משה ידו" דברים טו, ב.

מראי מקומות:
מסכת שביעית פרק י'; גיטין דף ל"ז; מכות דף ג'; שבועות דף מ"ח;
רמב"ם הלכות שמיטה פרק ט';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קמ"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קמ"ט;
שו"ע חושן משפט סימן ס"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רנ"ח.

תעז. שישמיט כל הלואותיו בשביעית - ספר החינוך

לעזוב החובות בשנת השמיטה, ועל זה נאמר (דברים טו ג) ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך, ונכפלה האזהרה בזאת המצוה, שנאמר (שם ב) וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו. ואמרו בתוספתא בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים.

כבר כתבתי במשפטים במצות שמיטת קרקעות (מצוה פד), מה שידעתי בשורש המצוה, ושמיטת כספים גם כן, אחר אותו הטעם נמשך, ללמד נפשנו במידות מעלות מידת הנדיבות ועין טובה, ולקבוע בלבבנו הביטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול בברכה והרחמים.
וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאוד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשותינו לאמר, אפילו הלויתי ממוני והגיע שנת השמיטה, אמרה תורה להשמיט ביד המלוה שלא לגזול ושלא לחמוד משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין השביעית משמטת אלא בסופה, כשתשקע חמה בערב ראש השנה של מוצאי שביעית שנאמר מקץ שבע שנים, ומשמטת אפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים, ואם סים לו שדה בהלואתו אינו משמט, כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שמיטה ט, ו). ותימה הוא, דרבי יוחנן דחי לה בפרק השולח (גיטין לז א).

הקפת חנות ושכר שכיר אינו נשמט, ואם זקפו אותם במלוה נשמט, וכן הדין בקנסות. המגרש אשתו קודם שמיטה אין כתובתה נשמטת, אלא אם כן פגמה או זקפתה עליו במלוה. והמלוה על המשכון אינו משמט, והוא שיהיה החוב כנגד המשכון, כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שמיטה ויובל פ''ט הי''ד). ובפרק הזהב (ב''מ מח, ב) אמרינן, דאף על פי שאינו שוה אלא פלג חובו, והני מלי במשכון של מטלטלין. אבל במשכון של קרקע באתרא דמסלקי שביעית משמטת, ובכור אינו נוטל בה פי שנים, לפי שהוא כחוב גמור, אבל באתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטתו, והשתא דקימא לן סתם משכנתא שתא, דהכי אסיקנא בגמרא (שם סח, א) לדעת קצת המפרשים, כל המשכונות כאתרא דלא מסלקי דינינן להו, ואין שביעית משמטת משכונא, ובכור נוטל בה פי שנים, ובעל חוב דיתומים גובה ממנו, דכקרקע שלהם הוא.

והמוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם: אתם גבו לי חוב זה אינו משמט, שנאמר ואשר יהיה לך את אחיך, וזה כבר נתנו ביד בית דין, ומזה הטעם אמרו זכרונם לברכה (גטין לז, א) שחוב שיש ליתומים על אחרים אין שביעית משמטתו, דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים, ואחריהם כל בית דין שבכל דור ודור, וכאילו מסרו שטרותיהם ביד בית דין דמי.

וכן מעניין המצוה מה שאמרו (מכות ג, ב) שהמלוה את חברו לעשר שנים אין שביעית משמטתו, דכי אמר רחמנא לא יגש בחוב הראוי לנגש, וזה לא הגיע זמנו לנגש עדיין.

ומה שאמרו שהמתנה עם חבירו בחובו על מנת שלא תשמטנו שביעית הרי זה משמט, לפי שהוא כמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל אמר לו על מנת שלא תשמיט חוב זה ואפילו בשביעית כלומר, אף על פי שדין שביעית להשמיט, אם מתנה עמו שלא ישמיט חוב זה אין שביעית משמטתו בעניין זה, שכל תנאי שבממון קים, כמו שכתבתי בסדר בהר סיני (מצוה שלט) במצות שלא להלוות בריבית לישראל.
ויתר פרטיה, במסכת שביעית [פרק עשירי].

ונוהגת מצוה זו מדאורייתא בארץ ישראל
ובכל מקום בזמן שהיובל נוהג בזכרים ונקבות.
וכבר כתבתי למעלה בסדר בהר סיני (מצוה של) באיזה זמן היובל נוהג.
אבל בזמן שאין היובל נוהג אין שמיטת קרקעות וכספים נוהגת מדאורייתא, אבל מדברי סופרים נוהגת שמיטת כספים אפילו בזמן הזה ואפילו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורת השמטת כספים מישראל.
וכבר כתבתי למעלה בסדר בהר סיני בסוף מצוה ראשונה איזו היא שנת השמיטה לדעת המפרשים הגדולים היודעים דרכי התלמוד.

והעובר על זה ותבע את חברו על חוב שעברה עליו שנה שביעית, בזמן הבית ביטל עשה זה, מלבד שהוא עובר על לאו, כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת ה’ (מצוה תעה). ובזמן הזה קא עביד איסורא דרבנן.
ואם ידעו הבית דין ששביעית עברה עליו, אין נזקקין לנגוש אותו כלל, ואפילו בזמן הזה. ואף על פי שהשמטת כספים עכשו דרבנן וקימא לן (קידושין יג ה) שעבודא דאורייתא, הא אפסקא הלכתא, דבכל דבר שבממון, יש כוח ביד חכמים לדחות דבר תורה, מטעם דהפקר בית דין הפקר (גיטין לו ב).