מט. מצות דיני קנסות - ספר החינוך
שנצטוינו בדין חובל בחברו לעונשו כמו שכתוב בתורה בפרשת
(שמות כא יח) וכי יריבון אנשים, וזה נקרא
דיני קנסות.
ובפסוק אחר כולל משפטי הקנסות כולם, והוא הכתוב
(ויקרא כד יט) כאשר עשה כן יעשה לו. ירצה לומר שילקח מממונו מה שיצערהו, בכדי מה שציער הוא את חברו, כמו שבאה הקבלה בו
(ב''ק פ''ג ב) ואפילו לא הכהו, אלא שביישו בלבד, יצערוהו בית דין בממונו שישלם למתבייש כפי השיעור ההוא.
[הדינין שנקראין דיני קנסות]
ואלה הדינין שנקראין דיני קנסות, כגון נזקי אדם באדם, או שור בשור, ובהמה באדם, ואדם בבהמה. אין דנין אותן אלא בבית דין הסמוכין בארץ ישראל (שם פד א)
ובכללה כל מה שבא בתורה בעניין הדין, איני צריך ליגע אחר טעמו של דבר, כי דבר מושכל הוא, שאם אין משפט לא יתיישבו בני אדם ולא יעמדו יחדיו לעולם, ואי אפשר לארץ בלתי המשפט.
כגון החובל בחברו שחייב בחמשה דברים הידועים, וכיצד מחשבין אותן,
ודין הבושת שהכל לפי המבייש והמתבייש,
ודין ישן שבייש או שביישוהו, ואם מת מתוך בושתו מה דינו עם יורשיו, ומבייש שוטה או חרש או קטן מה דיניהם,
(שם פו ב) ומבייש גר ועבד,
(שם פז א) והמבייש בדברים,
(שם צא א) והחילוק שבין תלמיד חכם לשאר בני אדם מה דיניהם
(רמב''ם חובל ומזיק ג ה)
ודין הבועט בחברו ברגלו או שתקעו בכפו, או סטרו על פניו, צרם אזנו, תלש שערו, רקק והגיע לו הרוק.
ויתר פרטיה מבוארים בבבא קמא פרק החובל
(פג, ב פד ב), ושם מתברר שיש חילוק בדיני קנסות בין מלתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס דבהא עבדינן שליחותיהו, למלתא דלא שכיחא ואף על גב דאית בה חסרון כיס. אי נמי דשכיחא ולית בה חסרון כיס, דבהני לא עבדינן שליחותיהו.
וכתב רבנו
אלפסי זכרונו לברכה
(ריש פרק החובל) מנהג שתי ישיבות שאף על פי שאין גובין קנס מנדין ליה עד שמפייס לבעל דיניה, וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי ליה שרו ליה לאלתר בין אפיס ליה מריה דדינא בין לא אפיס.
(ח''ה מת''כ עד תכ''ד)
כי להם נתן לעשות דין, ולא בנקבות, שאינן דנות, אבל הן מכל מקום בכלל דין התשלומין, בין שבישו או נתבישו. וגם שם
(כתובות סה ב) מתברר תשלומי נזק האשה הנשואה היאך נחלקים.
מצווה מט: מצוות עשה לדון קנסות לחובל בחברו - ספר מצוות ה'
(עשה יט) מצוות עשה על הבית דין לדון דין חובל בחברו.
שנאמר: "וכי יריבון אנשים וגו'"
שמות כא, יח. כאשר עשה כן יעשה לו"
ויקרא כד, יט.
מראי מקומות:
בבא קמא דף פ"ג ואילך;
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה רל"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ע';
שו"ע חושן משפט סימן א' וסימן ת"כ.
המצווה הרל"ו ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו בדין חובל בחברו.
והוא אומרו יתעלה:
"וכי יריבון אנשים והיכה איש את רעהו" (שם שם, יח).
ואלו הם הנקראים: דיני קנסות, ויש כתוב הכולל דיני קנסות כולם.
והוא אומרו יתעלה:
"כאשר עשה כן יעשה לו" (ויקרא כד, יט).
הכוונה בזה שלוקחים מממונו כדי מה שהזיק לחברו, כמו שבא בקבלה: אפילו ביישו בלבד - הרי אלו גובים מממונו כדי אותו הנזק.
ודע שדיני קנסות אלו כולם נזקי אדם באדם. וכן אם הזיקה בהמה את האדם או את הבהמה - הרי כל הדינים האלה לא ידון בהם ולא יפסוק אלא בין דין הסמוכין בארץ.
וכבר נתבארו הלכות דין זה בפרק ח' מ[בבא] קמא.
